קטע מעבודת הסגרפיטו של אריק קורן, על חזית בית קרפ, באשדות יעקב איחוד.

אשדות יעקב – צימר עם מוזיאון

הגיבושון של המשפחה המורחבת נקבע השנה בצימר באשדות יעקב איחוד. אני כמובן מיד מסתכלת במפה מה יש באזור שיכול לעניין אותי, מעבר לכנרת ולעמק המעיינות. לשמחתי בקיבוץ התאום מעבר לגדר ישנו מוזיאון. עקב שבר באגן של אחת המשתתפות זכינו לגלות מחדש גם את בית החולים פוריה, וגם לזכות בשהיה מאד ממושכת בצימר.

עבודת הסגרפיטו של אריק קורן, על חזית בית קרפ, באשדות יעקב איחוד.

ברחבי הקיבוץ נתקלנו בהרבה פסלים, אבל העבודה המרשימה מכולן היא זו שעל הקיר הצפוני של בית קרפ – בית התרבות של הקיבוץ. מרחוק אפשר לטעות ולחשוב שזהו ציור קיר רגיל, אבל  כשמתקרבים רואים שמדובר בתבליט מסוג סגרפיטו.  סגרפיטו (מגורד עמוק) היא טכניקה של ציור באמצעות גירוד טיח. מורחים את הקיר בכמה שכבות של טיח, כל אחת בצבע אחר, וכל פעם מגרדים שכבה אחת וחושפים את הצבע של זו שתחתיה. את היצירה המתארת את הווי החיים בקיבוץ, ביצע האמן אריק קורן, בן הקיבוץ, בשנת 1959. היצירה מכסה את כל הקיר הצפוני של הבניין, בגובה 7 מ' ורוחב 16 מ'. היום ההסגרפיטו סובל מפגעי הזמן,  סדקים והתפוררות בחלק מהמקומות, אבל עדייו מאד מרשים. עוד על הטכניקה ועבודות סגרפיטו נוספות אפשר לקרוא כאן.

קטע מעבודת הסגרפיטו של אריק קורן, על חזית בית קרפ, באשדות יעקב איחוד.

מעבר לגדר, באשדות יעקב מאוחד, נמצא מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן – מוזיאון לאמנות עכשווית. המוזיאון הוא אחד משלושה בצפון. על השניים האחרים – מוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע  ומוזיאון בר דוד בקיבוץ ברעם – כבר כתבתי פה פעם. המוזיאון באשדות יעקב מציג תערוכות מתחלפות של אמנים וכן תצוגת קבע המוקדשת לאחים אורי ורמי נחושתן, שלזכרם הוקם המוזיאון. חברי הקיבוץ מאיר ורעיה נחושתן הקימו את המוזיאון ב 1958 לזכר שני בניהם, אורי ורמי, שמתו בנסיבות טראגיות שונות בהיותם בני 17. אורי נפל במלחמת העצמאות ורמי נפטר שש שנים לאחר מכן מהכשת נחש. שני הבנים בלטו מילדות בכישרונם לציור ועבודותיהם מוצגות במוזיאון.

אוסף האמנות של המוזיאון כולל יצירות ציור ופיסול של אמנים ישראלים, במיוחד אמני עמק הירדן.

מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן המבנה מבחוץ
מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן

המבנה הראשון של המוזיאון תוכנן על ידי האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר. במשך הזמן הוא עבר מספר שינויים והרחבות על ידי אדריכלים נוספים. כיום מבנה המוזיאון כולל שלוש גלריות לתערוכות מתחלפות, גלריה לתצוגת הקבע ולתערוכות האוסף וגן פסלים בחצר. ב-2018 נחנך אגף חדש – אגף ספריית שץ, הנמצא בבניין סמוך ששימש בעבר את ספריית הקיבוץ ואת הארכיון. בניין זה משמש כיום כמרכז החינוך של המוזיאון והוא כולל את הספרייה, אולם תצוגה נוסף וחלל לסדנאות וחוגי אמנות.         

כשאנחנו ביקרנו הוצגו במוזיאון שתי תערוכות יחיד. הראשונה היא "צד ג'" של רועי מנחם מרקוביץ, שכוללת שתי עבודות וידאו ו 12 פסלים. התערוכה השניה היא "עירום" של לאה אביטל. שתי התערוכות מוצגות עד ה 12.6.

פסל עשוי חלקי עץ
רועי מנחם מרקוביץ'
רועי מנחם מרקוביץ'
לאה אביטל

קצת על חדרי האירוח "נהרא", שכאמור נאלצנו לשהות בהם לא מעט. לשמחתי היו אלה חדרי הבוטיק החדשים. החדרים משופצים ומעוצבים בעיצוב עכשוי נחמד. חדר הרחצה אפילו ממש דומה לזה שיש לנו בבית. בחדר מיטה זוגית ועוד ספה נפתחת שבה ישנו הילדות. יש במקום גם חדרים משפחתיים יותר מרווחים עם מיטות קומותיים. אנחנו ויתרנו עליהם והצטמצמנו בחדר רגיל כדי להיות יחד עם כל המשפחה המורחבת. 

תמונות ישנות תלויות בצימר באשדות יעקב
עיצוב בחדר בוטיק ב"נהרא" אשדות יעקב.
חדר בוטיק בצימר באשדות יעקב
חדר בוטיק ב"נהרא" אשדות יעקב. מיטה זוגית וספה נפתחת
המקלחת בצימר באשדות יעקב
ארון ומראה בצימר באשדות יעקב

לקינוח (כי אי אפשר רק מזון לנשמה) – קינוחים בניקה, גם היא במאוחד. קפה ומאפים מעולים.

נהרא – אירוח קיבוצי, צימר באשדות יעקב איחוד

בית קפה ומאפיה – ניקה, אשדות יעקב מאוחד

נראה לך שזה יכול לעניין עוד מישהו? אשמח לשיתוף

אולי יעניין אותך לקרוא גם את זה:

הסטודיו של קרן פרגן

קרן ארצישראלית מצויה

לפעמים אני נשאלת על דברים טובים שקרו לי בעקבות הבלוג. ההיכרות עם קרן פרגו היא דוגמא מצוינת למשהו כזה. את קרן פגשתי במרחבי הרשת ומאד אהבתי את

רוצה לקרוא עוד
מדפים עמוסים בסטודיו לצילום Museum Fotoatelier Seidel

על אדונים וצלמים

איפשהו מעל איי יוון מטוס חולף מולנו במהירות, נראה מאד קרוב לכנף הורודה של המטוס שלנו, זו שסיפרתי לקטנה שנצבעה במיוחד לכבודה בצבעים האהובים עליה, רק כדי שתסכים להיכנס

רוצה לקרוא עוד

4 מחשבות על “אשדות יעקב – צימר עם מוזיאון”

  1. תודה על ההמלצות. עברנו בניקה בדרך לנהריים ואתר גשר הישנה. לא ידעתי שמסתתר שם כזה אוצר. גם הצימר נראה אחלה. תודה!

    1. נועה בר-נס

      תודה אורה 🙂 קראתי את זה , ובכלל זה בלוג נהדר. הכרתי אותו כשכתבתי על מוזיאון וילפריד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *