ענף כותנה בסטודיו לקרמיקה של לורי

שלוות אמנים – פרדס חנה כרכור

ביקור אצל אמניות מרתקות באזור פרדס חנה כרכור, שעוסקות בקרמיקה, ציור, קליעה ומיחזור. סיפורי חיים מעניינים וכמובן גם המלצה לקפה.

לפני שבוע היתה לי יומולדת. בשנה שעברה ביום ההולדת לקחנו יום חופש ונסענו לחגוג בפרדס חנה. אני יודעת מה אתם אומרים: לפרדס חנה? בכל אופן, שתינו אכלנו וחזרנו עם ספת וינטג' ארקול זוגית, שקנינו בסלון של דפנה. לפני חודשיים ביום הנישואים שוב נסענו לפרדס חנה (כרכור ליתר דיוק). שוב היינו אצל דפנה והפעם חזרנו עם מראה. בקיצור אני מוצאת את עצמי חוזרת לשם שוב ושוב, אז החלטתי לכתוב על זה פוסט. אבל זה לא הפוסט הזה שאתם קוראים עכשיו. הפוסט הזה הוא על סיור אמנות בפרדס חנה, שיזמה רוית אורגד – מעצבת בתים ומנחת מיינדפולנס. הסיור כלל מפגשים מרתקים עם כמה אמניות באזור. את רובן הכרתי לפני כן דרך הפייסבוק אבל לא פגשתי באופן אישי וזו היתה הזדמנות מצוינת.

בית קפה הצבי פרדס חנה כרכור

פתחנו את היום בארוחת בוקר בקפה הצבי בארוות האמנים. אני מאד אוהבת את המקום הזה. אוהבת את אוסף רהיטי הויטג', את החצר ובכלל את כל המתחם. אחרי האוכל עברנו מרחק כמה מטרים משם, עדיין באורוות, להרצאה של רוית בסטודיו של אילנה. ישבנו סביב שולחן גדול מעוטר בכתמי צבע של עבודה. רוית דיברה על המהות של בית עבורנו. על המענה הרגשי והעמוק שהבית נותן לנו, גם אם לא במודע. בין השאר רוית ביקשה מאיתנו לספר על מקום כל שהוא שישנו בו או היינו בו, שעורר בנו רגשות. איכשהוא עלו המון סיפורי אימה על מקומות לינה בחו"ל. התוספת שלי היתה על מלון ה"בוטיק" שישנו בו במסגרת טיול הג'יפים בצפון הודו.

מצגת על הבית הפנימי

מעניין שגם ההתעסקות של רוית בנושא הבית הפנימי התחילה כשחזרה מהודו, מטיול שבחלקו היה מאתגר. "הקירות הלבנים של הגסט האוסים שפגשתי בסוף כל יום פגשו את הקירות הריקים בתוכי. מכאן ההבנה, שחוויתי על בשרי, כמה קירות הבית יכולים לתמוך ולעזור לנו לתחושת הגנה, בטחון ושייכות". אחרי שאכלנו ודיברנו יצאנו לפגוש את האמניות.

שילה אורינגר - חלודה וכפית זהב

בחצר שליד הבית נפתחת דלת הקסמים אל מרחב היצירה של שילה. מקום קטן וקסום, או כמו שאמרו משתתפות אחרות בסיור: חדר פלאות, לוח השראה ענק. על הקיר תלויה שמלה קטנה שהביאה משוק צוענים בבולגריה, שם היא מעבירה סדנאות בבתים נטושים. לעבודות האמנות שלה משתמשת שילה בחפצים וחומרים שונים שהיא מוצאת.

הסטודיו של שילה

בסלון, בין הקירות שמקושטים בעבודותיה, שילה מספרת:

"אני מחוברת לחומרים האלה מילדות. אבא שלי היה אספן. הוא היה לוקח אותי למזבלות, כך שהעיניים שלי ראו מגיל צעיר דברים ישנים, חלודות, דברים שרופים ובדים. מבלי להבין נחשפתי לדברים מיוחדים. לצד כל הראסטיק של אבא, סבתא שלי היה תופרת הוט קוטור, עם נעלי בית על עקבים וסבא עם חליפות 3 חלקים. כך שהמקומות הראשונים של ההשראה שלי היו מאד אקלקטיים. מצד אחד חלודה ומצד שני קלאסיקה של כפית זהב עם קוביות סוכר לתה. זה שילוב מנצח שהושרש בי ותמיד עזר לי בתוך הבדידות של הבית ילדים. הייתי מייצרת עם העיניים סיפור. בונה עולם פנימי, שאפשר להיעלם בו בפרטיות בתוך הבית ילדים והקבוצה. יצרתי עולמות בתוך עולמות מציאות בתוך מציאות. "

עבודה של שילה אורינגר על מכסה פח

גם ביצירה שילה מנסה לתת משמעות לחומר, להעצים אותו, למשל מכסה של חבית פח מהזבל. המשטחים שהיא מוצאת הם הקנבסים שלה ובדרך כלל היא משאירה אותם כמו שהם ורק מוסיפה עליהם דמויות. לפעמים היא נוגעת בהם בצורה מינימלית, כמו למשל חריטות על הפח. את הדמויות היא מוצאת בספרים. היא מחפשת דמות שמתאימה למשטח, מגדילה אותה ומלבישה אותה.
אם אתם רוצים ליצור עם שילה אתם מוזמנים לשוטט איתה במחסנים נטושים, לאסוף חפצים ולבוא לסטודיו, שם יש המון חומרים, ספרים ישנים ובדים שאפשר לעבוד איתם. הרעיון על פי שילה הוא לעשות את הקומבינציה שתהיה הכי מזוקקת. "הקטע של האיסוף הוא פיתוח של ראיה רגישה. בכלל כל האמנות הזו היא פיתוח של רגש ורגישות. לחיות בילדיות ומשחק – מה אמצא היום?" 
לעמוד הפייסבוק של שילה

נעמה סגל - אמנות מהטמבוריה

נעמה חיכתה לנו על הכביש, ואחרי שצילמה אותנו לסטורי הובילה אותנו אל מרפסת ביתה, שם היא עובדת. בין הדיקטים, הצבעים והמברשות היא סיפרה לנו איך הגיעה לסוג העבודה הזה. בתום תקופה שבה עבדה נעמה בעסק המשפחתי עם בעלה, נכנסה לתקופה של שיתוק יצירתי. לא יצרה כלום ולא נגעה בצבעים היקרים שבעלה קנה לה, רק כדי שתחזור לצייר. אחרי חודשים של שתיקה יצירתית, הרגישה שהדבר היחיד שיכול לעזור לה הוא הציור. אבל גם אז נעמה לא פנתה אל הצבעים היקרים והניירות האיכותיים והמשתקים. היא לקחה דיקט שמצאה בחצר, קנתה צבעים בטמבוריה הקרובה והתחילה לצייר. באמצעים הכי זמינים וזולים. 

מברשת צבע בה משתמשת נעמה סגל בציוריה

בהקשר הזה הקריאה לנו נעמה את הקטע הבא, שמאד אהבתי והזדהיתי איתו:

"...כאשר התחלתי לכתוב נתקלתי במעט מאוד מכשולים חומריים.... שלוות המשפחה לא הופרה בגלל חריקות העט. קופת המשפחה לא נדרשה לשאת בהוצאות. תמורת שילינג ושישה פני אפשר לקנות די נייר לכתוב את כל המחזות של שייקספיר...אספר לכן את סיפורי, סיפור פשוט. כל שעליכן לעשות הוא לראות בדמיונכן נערה בחדרה ועט בידה. כל שעליה לעשות הוא להעביר את העט משמאל לימין - מהשעה עשר לאחת."

הצבע התעשייתי בו משתמשת נעמה סגל בציוריה

קופת המשפחה של נעמה לא נאלצה לצאת בהוצאות רבות, ולא רק שלא לשאת בהוצאות, אלא להנות מהכנסות, כי נעמה היא כהגדרתה "ציירת-מוכרת". נעמה מציירת ציורים יפיפיים של טבע בעיקר, חיות, הרבה ציפורים. מלבד הציורים המקוריים על הדיקטים נעמה מוכרת גם הדפסים של אותן עבודות.  להדפסים חסרה תחושת הטקסטורה של הדיקט והצבע הנוזל, אבל הם ללא ספק יותר קלים על קופת המשפחה הקונה אותם. 
לעמוד הפייסבוק של נעמה

עבודה של נעמה סגל

לורי גולדשטיין - תופרת בקרמיקה

לורי יוצרת כלי קרמיקה שימושיים, ללא אבניים, בחיבור משטחים וחוליות. פעם היא בכלל היתה מעצבת תלבושות לתיאטרון. היום במקום לתפור תלבושות היא תופרת כלים. היא יוצרת משטחים ובטכניקות של תפירה ובניית תלבושות על פי גזרה, היא בונה מהם כלים. אפשר ממש לראות את החיבורים, את צורת הבניה.
העבודה של לורי היא עבודת יד כמובן, וטעויות שקורות מתקבלות בברכה. השריפה בתנור (כמו שחוויתי גם אני בעבודות שלי) מזמנת הפתעות. אפשר לדעת איך הכלי נכנס לתנור אבל לא ברור איך הוא יראה כשיצא.

כלים קרמיקה בלבן וכחול

אני מאד אוהבת את התחושה הנעימה בכלים של לורי. משהו מהנעימות שלה עובר אליהם. במיוחד אהבתי  את הסדרה של הכלים הלבנים עם ההדפסים הכחולים, שמזכירה כלים הולנדים או נורווגיים. אהבתי גם את הכלים הכהים שלורי משאירה את שפתם בצבע הטבעי ולא צובעת, כך שנשאר פס בהיר.
לאתר של לורי 

כלי קרמיקה כהים

נוני יבנאי- הקולעת לסלים

נוני יבנאי מתגאה בפנינו איך סידרה לכבודנו את הסטודיו. המדפים מלאים בפסי ראטאן בכל הצבעים ומסביבנו סלים בדוגמאות שונות. אנחנו עומדות סביב השולחן הגדול ונוני מספרת איך הגיעה לתחום הקליעה, או בעצם כפי שהיא מתקנת את עצמה,  זו לא קליעה אלא אריגה, Weaving. נוני גדלה בירוחםשם התחילה לסרוג כבר בגיל 4. הדמיון בין התחומים ברור, כמו שנוני מסבירה: "גם בסריגה וגם באריגה אנחנו מתחילים עם אוסף של חוטים שפתאום נהיים משהו". 

נצרים -רטאן

אבל המעבר מהסריגה לקליעה לא היה רציף. הרבה שנים נוני היתה מפיקה ובמאית בטלויזיה. כשנסעה בעקבות בן זוגה לגור בעיירה שכוחת אל בצפון קרולינה בארה"ב, היתה לה תקופה לא קלה שם. אבל שם גם נחשפה ולמדה אמנות שימושית, התאהבה והחלה ליצור. בדיעבד היא מעידה שאלה הפכו לשנה וחצי הכי יפות בחייה. כשחזרו לארץ כבר לא חזרה לטלויזיה. היא פתחה את הסטודיו הראשון שלה בקיבוץ כפר גליקסון (שם הכירה את שילה) ומאז כבר 15 שנה היא קולעת (או אורגת).

סל קלוע נצרים שחור לבן

יש המון חומרי גלם שמתאימים לקליעה. נוני מסבירה שבארץ קולעים בעיקר עם סנסנים, באירופה עובדים הרבה עם ערבה, שגדלה בצבעים שונים (זוכרים את הקולעות מפורטוגל?). נוני עובדת עם מה שנקרא בארץ נצרים. אבל היא לא אוהבת את המילה ומתקנת כי השם הנכון הוא ראטאן – צמח שגדל ביערות גשם. הראטאן נוח מאד לעבודה, כי בניגוד לחומרים אחרים, צריך להשרות אותו במים רק שתי דקות. ואז הוא הופך לגמיש, חזק ועמיד (רק לא בשמש). נוני עובדת גם בשיתוף פעולה עם אמנים אחרים, כמו למשל עבודה עם אמן דלעות, שאיתו היא יוצרת יחד גופי תאורה. 
לעמוד הפייסבוק של נוני

טל טנא - תרפיה בצעצועים

גם טל (או טלי כמו שהיא מעדיפה) סידרה לכבודינו את הסטודיו. היא מגישה לנו עוגיות פרחוניות בכלי שעשוי מתוף מרים ומנוף פלסטיק אדום. רק היא יכולה לחשוב על דבר כזה. על תה ועוגיות טלי סיפרה סיפור חיים מרגש.

עטגיות מוגשות בכלי עשוי צעצועים

כבר כמה שנים שהיא אוספת צעצועים משומשים, מפרקת ומרכיבה, עושה מהם דברים חדשים. בין השאר העבירה סדנאות של יצירת מראות שהמסגרת שלהן מורכבת כולה מצעצועים. לפני כשנה עשתה עם גיל ריבה תערוכה שנקראה "צעצועיזם" בחולון, שהיתה הצלחה גדולה. אחריה הגיע תקופה לא פשוטה. את מה שעבר עליה עיבדה באמצעות הצעצועים, שעזרו לה להבין מה היא מרגישה. העבודות הן מראה לנפש, לדעתי ממש כלי טיפולי. 
טלי מעבירה הרצאות וסדנאות ובכלל תמיד מעורבת בפרויקטים מעניינים. כדאי לעקוב אחריה 
פה בפייסבוק . 

מראה שמסגרתה עשויה צעצועים

אם נשמע לכן מעניין אל תתבאסו שהפסדתן. הסיור יוצא כל כמה חודשים (אחד ממש בשבוע הבא), וניתן גם להזמין סיור פרטי לארגונים וחברות. 
כל הפרטים על סיור האמנות בפרדס חנה נמצאים פה או בטלפון 054-7629315
כדי להתעדכן לגבי סיורים נוספים שיהיו אפשר להיכנס לאתר של רוית 

נראה לך שזה יכול לעניין עוד מישהו? אשמח לשיתוף

אולי יעניין אותך לקרוא גם את זה:

הסטודיו של קרן פרגן

קרן ארצישראלית מצויה

לפעמים אני נשאלת על דברים טובים שקרו לי בעקבות הבלוג. ההיכרות עם קרן פרגו היא דוגמא מצוינת למשהו כזה. את קרן פגשתי במרחבי הרשת ומאד אהבתי את

רוצה לקרוא עוד
עבודה של רחל - מונטאז' בהדפסת ציאנוטייפ

ציאנוטייפ – הקסם הכחול

אם הגעתם לאחרונה לקומה התחתונה בגן העיר, אולי ראיתם קבוצת אנשים עומדים סביב המזרקה ובוהים בצילומים המונחים על שפתה, מדי פעם מציצים בנייד. אלה בטח היו

רוצה לקרוא עוד

16 מחשבות על “שלוות אמנים – פרדס חנה כרכור”

  1. הי יקירה, תודה על ההשראה.
    אני מזמינה אותך להשתתף בסדנת פיסול מודל העירום שלי בחימר למתחילים בנוה צדק בתל אביב.

    1. נועה בר-נס

      לא, לצערי לא היו התנסויות בסיור. זה דורש הרבה יותר זמן. היה ביקור בסטודיו של כל אחת והיכרות איתה ועם העבודה שלה.

  2. נועה, ממש נהניתי לקרוא וטיילתי איתכן באופן וירטואלי. שיתפתי את הפוסט עם מלא חברות. מחכה לעשות סיור כזה כשאגיע לביקור. להתראות, עפרה

  3. יופי של גיוון אמניות. ולנעמה סגל שמורה לי פינה חמה בלב – עוד לפני שהיא הפכה למוכרת. עכשיו היא גם מוכרת גם מוכרת – עם ובלי דגש ב-כ

    1. נועה בר-נס

      תודה שירי. פגשתי את נעמה לזמן קצר, אבל חייבת להגיד שאפילו בזמן הקצר הזה היא תפסה לה פינה חמה גם בלב שלי.

  4. נעה, כמה כייף לקרוא את הסיור מזוית הראיה שלך. תעדת בצורה רחבה כל אמנית שביקרנו בה ועל החיבור העמוק שלה ליצירה כמו החיבור העמוק שלנו עם הבית. תמונות נפלאות וכמה משמח שעוד נשים יצליחו להנות מהסיור דרך הבלוג שלך.
    תודה על הפוסט ⁦♥️⁩

    1. נועה בר-נס

      תודה רוית על ההזדמנות לפגוש את כל הנשים המעניינות האלה. מחכה לסיור הבא שתרקחי 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *