מדפים עמוסים בסטודיו לצילום Museum Fotoatelier Seidel

על אדונים וצלמים בדרום צ'כיה

איפשהו מעל איי יוון מטוס חולף מולנו במהירות, נראה מאד קרוב לכנף הורודה של המטוס שלנו, זו שסיפרתי לקטנה שנצבעה במיוחד לכבודה בצבעים האהובים עליה, רק כדי שתסכים להיכנס למטוס. תמיד נדמה שהמטוס משייט באיטיות בין העננים, אבל רק כשאותו מטוס עבר מולנו הבנתי שאנחנו טסים מהר. מאד.

המטוס בורוד סגול של וויזאייר

המטוס הוורוד סגול הוא של WIZZ, חברת לואו קוסט שטסה מטרמינל 1. פעם ראשונה שאני פה מאז שנפתח טרמינל 3 וזה מרגיש מוזר. תחושה של חזרה אחורה בזמן. הכניסה, המדרגות הנעות העולות אל קומת הדרכונים (בשינוי זווית מאז אבל עדיין). אני זוכרת את עצמי עולה ונפרדת לשלום בנפנוף יד עד שהנשארים נעלמים מתחת לרצפת הקומה השניה. הטרמינל שופץ ונראה שהוחלט ללכת עם תחושת הנוסטלגיה עד הסוף, לזמנים שקדמו אפילו לי:  סוס ועגלה, סוסיתא, בן גוריון.  אפילו בורגראנץ יש פה. בחיי.

המראנו כבר?
אנחנו באוויר?
מתי מגיעים?
כמה זמן נשאר?
נחתנו כבר? 

סירות במרינה בכפר הנופש לנדל מרינה ליפנו

בשעה טובה הגענו לצ'כיה. היעד הפעם הוא כפר הנופש Landal Marina Lipno באגם ליפנו בדרום, כאשר בהתחלה ובסוף אנחנו בפראג, שעליה כתבתי פוסט נפרד. הכפר ובו בתים בני 3 קומות הממוקמים על האגם שייך לרשת  Landal ההולנדית. כמו בכל כפר נופש אפשר לשכור שם אופניים, לשוט בסירות מסוגים שונים, יש בריכה, משחקיה, פארק חבלים וכד'. לא ארחיב פה על הכפר נופש עצמו, אלא אספר דווקא על הימים שבהם יצאנו מהכפר לראות מקומות אחרים. 

צ'סקי בונבוניירה

במרחק של פחות משעה נסיעה מליפנו לכיוון צפון נמצאת העיירה הידועה ביופיה צ'סקי קרומלוב. והיא אכן מאד יפה, אולי אפילו קצת יפה מדי ומאד תיירותית. אם פעם היינו צריכים להיזהר לא לעבור בין המצלמים לאובייקט המצולם, הפעם היינו צריכים להיזהר לא להיתקל במאות מוטות סלפי מחוברים למסכים ניידים שמביטות בהן עיניים מלוכסנות. 

צ'סקי קרומלוב

האטרקציה המרכזית בעיר היא הטירה.  הדרך העולה אליה רצופה חנויות מזכרות. אני כבר שבעתי מטירות אבל מה שמיוחד בזו הם הקירות. מרחוק נראה כאילו הם בנויים לבנים, אבל מבט מקרוב מגלה שהלבנים רק מצוירות על הקיר בצורה תלת מימדית מאד משכנעת. מעבר ללבנים מצוירים על הקירות גם עיטורים שונים באופן שיוצר אשליה כאילו הם מפוסלים. מידע מפורט על ציורי הקיר ובכלל על כל השינויים והגלגולים שעברה הטירה, אפשר לקרוא פה). בתוך הטירה, כמו ברוב הטירות, אפשר לראות את חדרי המגורים, לטפס למגדל גבוה עם המון מדרגות ולראות את הנוף. חוץ מזה ישנם גם גנים יפים שטיילנו בהם רק זמן קצר כי היה לנו חם מדי.

צ'סקי קרומלוב
הטירה בצ'סקי קרומלוב

בריחוק מה ממוטות הסלפי נמצא Museum Fotoatelier Seidel, מה שהיה פעם סטודיו לצילום של Josef Seidel והיום משמש כמוזיאון. בשל תיכנון כושל של הלו"ז ואי בדיקה של שעת הסגירה, הביקור היה קצר מאד לצערי. בתחילת הביקור ראינו סרט מעניין על תולדות המשפחה והמקום. Seidel, יליד גרמניה, הגיע לצ'סקי קרומלוב ב 1886 ופעל שם. מעבר לצילומי הסטודיו הוא היה ידוע גם בצילומי הנוף שלו, כשהיה יוצא על אופניים או אופנוע לצלם בהרים. מעבר לכך היה גם חלוץ מבחינה טכנולוגית, היה מהראשונים בצ'כיה להשתמש בטכניקה של צילום צבעוני ושל הדפסה על שקופיות. אחרי הסרט הסתובבנו בחדרי המגורים בבית, אבל גולת הכותרת היא ללא ספק הסטודיו עצמו. אחרי מעבר בין חדרי הבית פותחים את דלת הסטודיו ומתגלה אור גדול. קיר זכוכית גולש אל התקרה מכניס פנימה אור צפוני מושלם לצילום. מהתקרה יורדים וילונות לבנים שניתנים לפתיחה וקיפול. במרכז הסטודיו ספסל לבן עליו היו יושבים המצולמים. מאחורי הספסל שעונים על הקיר רקעים שונים לבחירה: רחוב עירוני, נוף כפרי ועוד כמה. בצד מונחים אביזרים שונים עבור הסטיילינג, כולל גם דובי וצעצועים לילדים. מול הספסל ניצבות שתי מצלמות ישנות שעדיין עובדות. מאחוריהן מדפים ועליהם מסודרות קופסאות עם תשלילי זכוכית ושקופיות של הצילומים הישנים. בחדר הצמוד בגדים לבחירת המצטלמים, לגברים, נשים וילדים, גם נעליים. מסתבר שהמצטלמים יכולים להיות גם אתם-  צריך רק לקבוע תור לפחות יומיים לפני. הצילום בשחור לבן אבל לא עם המצלמות המקוריות, אלא עם מצלמה חדישה. תוכלו לחזור אחורה בזמן ולהתלבש לפי צו האופנה של המאה ה- 19. אחר כך תוכלו לבחור להדפיס את התמונה או לקבל אותה במייל  ולהדפיס לבד. באתר המוזיאון מפורטים המחירים והם לגמרי סבירים.

מוזיאון הצילום צ'סקי קרומלוב
סטודיו לצילום של Josef Seidel
מדפים עמוסים במוזיאון Museum Fotoatelier Seidel
מדפים עמוסים בסטודיו לצילום Museum Fotoatelier Seidel
בגדים לצילומים בסטודיו של Josef Seidel
נעליים לצילומים בסטודיו של Josef Seidel

בדרך לסטודיו נכנסנו ל Koh-i-noor- חנות קטנה לצבעים וכלי כתיבה. קנינו חוברת אחת, התלבטנו לגבי אחרת ואמרנו שאולי בדרך חזרה ניכנס שוב. כשחזרנו החנות כבר היתה סגורה. הכל נסגר בשש מסתבר. התחלנו לחזור לכיוון האוטו בעיניים דומעות. בהמשך ראינו עוד חנות ספרים והחלטנו לנסות מזלנו שם. ניסיתי להסביר למוכרת מה אנחנו מחפשים, והיא הפנתה אותנו לתוך החנות, אל אזור שבו מגוון ענק של חוברות מהממות לכל הגילאים וביניהן חוברת מהסוג שרצינו, אבל אפילו יותר שווה- חיבור תמונות בקו אל קו עד מספרים מטורפים בשלוש ספרות. זאת היתה הזדמנות מצוינת ללמד את הגדולה על הפתגם "כל עכבה לטובה". נתבקשתי לתת עוד דוגמאות. שלפתי דוגמא דמיונית לחלוטין, על מישהו שנאלץ לעזוב את העבודה, אבל אז הוא מוצא עבודה טובה יותר או שיש לו זמן להתעסק בדברים שהוא באמת אוהב.

איפה אכלנו פיצה:
Pizzeria Nonna Gina  
Klášterní 52,  
פיצות מצוינות בקצה רחוב קטן. מלצרים נחמדים בניגוד לרוב המקומות האחרים שהיינו בהם. אני חושדת שיש באמת שורשים איטלקיים למקום.  

איפה אכלנו גלידה:
בצד המערבי של הכיכר מצאנו גלידה מעולה. גלידת וניל שמעורבבת במקום עם פירות יער לבחירתכם. מתקבלת גלידה מעולה בטעם אוכמניות, תותים או פטל.  לילדים חשדנים מוכרים גם וניל עם וניל.   

ווינזדור בצ'כיה

בדרך חזרה לפראג חייבים לעצור. אם כבר לעצור אז בטירה. ואם כבר בטירה אז ב Hluboká. בראש הגבעה עומדת טירה, שנראית שהתבלבלה קצת במיקום. טירה אנגלית בלב (טוב לא לב, דרום) צ'כיה. הסיפור של הטירה הוא כזה: במאה ה -13 נבנתה פה טירה סטנדרטית למקום ולתקופה עבור מלך בוהמיה. במאה ה 19 הדיירים החדשים- השוורצנברגים (שגם הטירה בקרומלוב היתה בבעלותם)- רצו שינוי. אחרי שביקרו באנגליה וראו את ארמון וינזדור, החליטו שכזה הם רוצים גם אצלם, ומכאן העיצוב הלא אפייני לצ'כיה. יש עוד כמה סיפורים מעניינים על השוורצנברגים. למשל הסיפור על אחת מבנות המשפחה שהוזמנה לחתונה של נפוליאון. בזמן החגיגות פרצה באולם הריקודים שריפה. כל האורחים כולל הגברת ברחו החוצה, אבל השוורנצברגית לא מצאה את ילדיה, חזרה פנימה כדי לחפש אותם וכך מצאה את מותה בשריפה. בן משפחה אחר נורה על ידי חבר בתאונת ציד. משעמם לא היה שם. את כל הסיפורים האלה שמענו בסיור המודרך בטירה, שבלעדיו לא ניתן להיכנס אליה. עבור סיור באנגלית תצטרכו לשלם הרבה יותר מסיור בצ'כית, שזה מרגיז, אבל לרובנו אין ברירה. הסיור אורך שעה אז קחו בחשבון הרבה זמן של עמידה על הרגליים. בשלב כלשהו בסיור המדריכה הרשתה לבנות לשבת על השטיחים. אחר כך גם אני נשברתי וישבתי איתן ובסוף לחשה לי המדריכה בשקט שגם היא היתה רוצה קצת לשבת.

טירת חלובוקה hluboka
טירת חלובוקה hluboka
טירת חלובוקה hluboka

מבחינתי החלק המעניין יותר היה מבנה הזכוכית בחוץ, ה winter garden, שנבנה כדי לקשר את הטירה אל בית הספר לרכיבה. המבנה עשוי כולו ברזל וזכוכית. הקירות עשויים חתיכות זכוכית שמונחות בחפיפה אחת על השניה כמו רעפים ובחלקן גם נפתחות כמו חלונות קטנים. עמודי ברזל עולים לכיוון הגג המשופע ומגדלים פיתוחים שונים למעלה.

גינת חורף בטירת חלובוקה
טירת חלובוקה מבעד לקיר הזכוכית
אריחי זכוכית- גינת החורף בטירת חלובוקה
אריחי זכוכית- גינת החורף בטירת חלובוקה

איפה אכלנו פיצה:
בכיכר המרכזית של העיירה, פחות או יותר מול ה tourist information, יש פיצה ממש טעימה עם מבחר גדול של תוספות. (זו הפיצריה היחידה שם אז אי אפשר לטעות).

איפה אכלנו קרפ:
בירידה הרגלית מהטירה בחזרה אל מרכז העיירה (5 דקות), מצאנו מסעדה נחמדה שמגישה המון סוגים של קרפים (שנקראים בתפריט פנקייק). יש בחצר מתקני משחקים ובפנים שירותים מותאמים למשפחה, עם משטח החתלה, דובונים על הקירות וכד'. אני לא זוכרת את שם המקום אבל אם יורדים ומסתכלים שמאלה אי אפשר לפספס. חפשו חצר עם שולחנות בחוץ ומתקן משחקים.

תודה שקראתם עד כאן. אם אתם בעניין של צ'כיה כדאי לכם לקרוא גם את הפוסט על פראג, ואת הפוסט על הגיחה שעשינו מצ'כיה לאוסטריה. מוזמנים להירשם פה למטה ולעקוב.

נראה לכם שזה יכול לעניין עוד מישהו? מוזמנים לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך לקרוא גם את זה:

הסטודיו של קרן פרגן

קרן ארצישראלית מצויה

לפעמים אני נשאלת על דברים טובים שקרו לי בעקבות הבלוג. ההיכרות עם קרן פרגו היא דוגמא מצוינת למשהו כזה. את קרן פגשתי במרחבי הרשת ומאד אהבתי את

רוצה לקרוא עוד
תהליך ניקוי תצריב מהמאה ה16

על הנייר בפירנצה

תכירו את חיים שושן. בן 30, אבא טרי, סטודנט לשימור ושחזור נייר וספרים בפירנצה שבאיטליה, כורך ספרים, מאייר ומעצב גרפי בסדר הזה בדיוק להגדרתו. לפני שעזב את

רוצה לקרוא עוד

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *