בחודש שעבר השתתפתי באירוע "בתים מבפנים" בתל אביב – אירוע אדריכלי שמתקיים כל שנה בתל אביב, בירושלים ובחיפה. מדובר בשלושה ימי סיור בבניינים שונים בעיר, שבימים אחרים סגורים לציבור, או כאלה שפתוחים תמיד אבל רק הפעם אפשר לסייר בהם עם הדרכה. לצורך הפוסט הזה החלטתי להתמקד בסיורים בבתי המלון. אני חייבת להגיד שלדעתי נדרש איזשהוא שינוי בתכנון הסיורים. הרישום לסיורים שדורשים הרשמה מראש הוא כמעט בלתי אפשרי. לסיורים שלא דורשים הרשמה מראש מגיעים מאות אנשים שנאלצים להמתין או לעזוב. בכל אופן, היה חם, היה צפוף, אבל למרות הכל הצלחתי להגיע ולהביא לכם מילים ותמונות מהמלונות שהייתי בהם.
מלון אלמינה - אוריינט אקספרס
הסיור הראשון בתכנית שלי הוא במלון אלמינה ביפו. מצאתי חניון מעולה לא רחוק אז סימן שיהיה לי יום טוב. את הסיור הוביל מיכאל אזולאי שאחראי על עיצוב המלון. משמעות השם אלמינה היא "נמל", והוא לקוח כמובן מנמל יפו הסמוך, שהשפיע גם על עיצוב המלון. המבנה בו שוכן מלון אלמינה נבנה ב 1920 כבית פרטי ובהמשך הפך לבניין משרדים. במהלך השיפוץ הושארו החזיתות ובהן החלונות המקושתים ואילו החלל הפנימי חולק מחדש ל 10 חדרים.
חלל הכניסה, ששימש בעבר כמחסן, לא היה אמור להיות חלק מהפרויקט, אלא התווסף לו תוך כדי התהליך. הלובי היה אמור להיות בחלק השני, מתחת לחדרים. במסגרת הרצון להביא אמנים ישראלים למלון, הקירות בכניסה ולאורך המדרגות מקושטים בעבודות מחוטי מתכת של קובי סיבוני. ספסל העץ היפהפה שבכניסה הוא מעשה ידיו של איתמר טסלר.
בבניין אין מעלית, אבל אל דאגה יעזרו לכם לסחוב את המזוודות למעלה. המדרגות היו במצב לא טוב ולכן כוסו בשטיח. המעקה לעומת זאת נשאר במלוא הדרו. אני מאד אהבתי את שילוב הצבעים של הקיר הכתום, השטיח הכחול והצמח הירוק.
במלון כאמור 10 חדרים, כל אחד מעט שונה. בכולם רצפת עץ (לא מקורית) ועליה שטיחים מעניינים. גם בחדר אפשר למצוא אמנות ישראלית, הפעם עבודות של דפנה אלון שתלויות על הקירות. אם תפתחו את ארון הבגדים הכחול תגלו שהוא עטוף מבפנים בטפט עם ציורי ג'ונגל וציפורים. אם אתם זוכרים גם בכניסה היה טפט דומה. גם בקצה המסדרון ליד החלון תלויים תוכים.
התכנון של חדר הרחצה קצת יוצא דופן, בגלל קיר נושא קיים שאי אפשר היה להוריד. חדר הרחצה לא קיים כחלל אחד אלא מחולק לשירותים, לטוש, ולכיור, כל אחד בנפרד. הכיור נמצא בעצם בתוך החדר עצמו. אזולאי רואה בזה גם יתרון, כיוון שזה הפך את החדר למרווח יותר. אתם יודעים, לימון לימונדה וזה.
הגג בעיצובו של רון ארד עדיין לא הושלם. היתה אמורה להיות בו קונסטרוקציה לחיפוי שתכנן ארד, אבל בשל ענייני בירוקרטיה עירונית זה עדיין תקוע. ארד כן תכנן את מעקה הברזל השחור שמקיף את הגג בקו מתעגל ומתמשך, וגם את הרהיטים שנמצאים בו.
מלון INK - בא לשכונה מלון חדש
בניגוד לרוב מלונות הבוטיק בתל אביב, מלון אינק (INK) הוא חדש לגמרי, לא משומר ולא משופץ. במקום בו נבנה המלון עמדה החל משנת 1950 הספריה האידית על שם י.ל.פרץ. אדריכל יואב מסר שתכנן את המקום, רצה לשמר את ההיסטוריה של המקום, את המטען התרבותי. מסר מספר איך לפני שהרסו את הבניין הוציא בידיו את פסל ראשו של י.ל. פרץ.
שימור המטען בא לידי ביטוי קודם כל בשם המלון שמשמעותו "דיו", בעיצוב חזיתות המבנה ובעיצוב הפנים. הקונספט של המבנה מבחוץ הוא ערימת ספרים מונחים זה על זה בכיוונים שונים, כשבצדדים נראית ה"כריכה". הדפים הפכו בבניין לרפרפות לבנות.
אז איך המלון נראה מבפנים? בכניסה מימין אזור ישיבה, ובו בין השאר ארונית עם בקבוקוני דיו שונים. מה שתופס את העיניים במרכז החלל מול הכניסה הם מקשים ענקיים של מכונת כתיבה, שמתפרשים על כל גובה החלל הכפול, מלמעלה ועד קומת המסעדה למטה. דרך חלונות קומת הכניסה אפשר לראות את פינות הישיבה בחצר האחורית, שנמצאות בחלקן על רצפת זכוכית, שמכניסה אור למסעדה שבקומה התחתונה.
במלון 50 חדרים. אלו שאני ראיתי היו החדרים השווים יותר בקומה 6, קומת הגג. החדרים (בעיצובו של ירון טל) מעוצבים בקו נקי, מאד מוארים עם חלונות גדולים. ישנם גם חדרים קטנים יותר בלי מרפסות. בקומת הגג נמצאת גם ההבריכה. לא מדובר בבריכת שחיה אלא בבריכת להתקררות במים ושכשוך. כסאות נוח ושמשיות עושים אווירה כיפית וקיצית.
מלון Saul - להיות בבית מלון - להרגיש בבית
מלון SAUL קרוי על שמו של שאול טשרניחובסקי, האיש מאחורי הרחוב בו נמצא המלון. המלון נפתח ב 2018 בבניין שהיה פעם בניין משרדים, אחרי שנה של שיפוצים. הרעיון היה להביא את המלון לתוך שכונת מגורים על מנת לתת לתיירים להתערבב עם התושבים התל אביבים. המלון לא סגור בפני הרחוב אלא פתוח ומזמין. (על היחס בין המלון ללעיר כתבתי פעם פה).
את ארוחת הבוקר תוכלו לאכול למטה בקפה ומאפית שרויטמן, אליה מגיעים גם עוברי אורח מהרחוב. שני דברים לגבי שרויטמן: אחד – הוא סגור בשבת, שני – הוא עומד להתחלף במשהו אחר. חוץ מזה בקומת הכניסה יש גם לובי קטן ונעים עם ספריה.
העיצוב של אדריכל דן טרוים מעביר תחושה של בית. חלל המדרגות של המלון נשאר כמו חדר מדרגות של בית דירות תל אביב טיפוסי, עם רצפת הטרצו בתוספת מעקה עץ יפה. חדר המדרגות מאד מואר, הקירות עשויים לבנים לא מטויחות צבועות בלבן, עם הרבה צמחיה ירוקה. העציצים הם אלה שבין השאר תורמים להרגשה הביתית והם נמצאים פה בכל מקום: בלובי, בקבלה, במדרגות ובתוך החדרים.
במלון 34 חדרים הפרוסים על 5 קומות. הראשון שראיתי היה חדר בקומה הראשונה עם חצר צמודה וירוקה. החדרים האחרים הם בלי חצר אבל גם הם מאד נעימים. בקומה 4 יש חדר נוסף, מעין לאונג' כיפי עם ספות ועם שולחן ארוך. זה אומר שאפשר לאכול פה ארוחה, לחגוג פה אירוע קטן, לקיים פה ישיבה. הגג יכול להיפתח ואז מתקבלת מרפסת פתוחה.
בקומת הגג אין אמנם בריכה האבל יש כמה כסאות נוח לרביצה בשמש.
סלינה נוה צדק
מלון הבוטיק האחרון בו ביקרתי הוא סלינה נוה צדק. המלון שייך לרשת סלינה העולמית – רשת של הוסטל בוטיק ממרכז אמריקה, שקיימת כבר שבע שנים. (בפוסטים אחרים כתבתי על סלינה בית אורן ועל של סלינה ליסבון). בארץ יש כבר ארבעה סניפים: נוה צדק, ירושלים (מעלה החמישה), בית אורן, מצפה רמון (גלמפינג), סלינה כנרת ונפתחים עוד כל הזמן.
סלינה נוה צדק נמצאת במתחם נחושתן. במאה ה 19 הוקם במקום בית חרושת על ידי האחים לבית משפחת וגנר הטמפלרית. המפעל ייצר יציקות ברזל ששימשו בעיקר למשאבות מים. במהלך מלה"ע ה 1 ספג המפעל פגיעות קשות מהפגזות הבריטים, אך אחרי המלחמה שוקם והמשיך לפעול. במלה"ע השניה גורשה משפחת וגנר מארץ ישראל יחד עם שאר הטמפלרים והמפעל עבר לרשות המדינה. בהמשך שינה המפעל את שמו ל"נחושתן" ועבר לייצר מעליות עד תחילת שנות ה 80. הקמת מגדל נוה צדק במתחם בשנים 2003-2007 היתה מותנית בשימור בנייני המפעל הישנים. אחרי השלמת הבניין וסיום תהליך השימור, עמדו הבניינים ללא שימוש זמן רב, עד פתיחת המלון.
בסלינה נוה צדק 27 חדרים סך הכל, שמפוזרים בשלושה בניינים: הפקטורי – מה שהיה המפעל עצמו, הוילה – שהיתה מקום המגורים של משפחת וגנר, והההאוס- הבית- מקום מגורם של הפועלים. פעם היו פה בסלינה גם חדרי דורמס, אבל מאז הקורונה כבר אין. עדיין יש פה מספיק חללים ציבוריים שאפשר להיות בהם יחד אם רוצים.
בבניין הפקטורי נשארה במסגרת השיפוץ רק המעטפת מקורית. בתוך המבנה נעשתה חלוקה כך שחצי ממנו ישמש לחדרי אירוח והחצי השני למתחם עבודה ובית קפה. במרכז החלל תלוי פסל קינטי, עשוי 725 ריבועי ברזל, בהשראת מפעל המתכת שהיה כאן. הפסל הוא עבודה של גיא הדני, שעיצב גם את דלפק הקבלה.
החדרים שראיתי היו בבניין הוילה, בית המגורים לשעבר. הוילה ומעונות הפועלים הוגדרו לשימור מחמיר, לכן נעשו בהם פחות שינויים. זה מאד משמח כי הם כל כך יפים ככה. פשוט לישון בחתיכת היסטוריה.
בכניסה לוילה פינת ישיבה עם ספריית ברזל, גם היא של גיא הדני. בין הספרים גם סולם עם פינת ישיבה מוגבהת, שאפשר יהיה לשבת, לקרוא ולהעלות תמונה לאינסטגרם. כל הריצוף המקוריבבניין הוצא החוצה בזמן השיפוץ והוחזר אחרי שהסתיים, כך גם הדלתות והתריסים.
בחדר שבעליית הגג נשארה תקרת עץ מקורית. רצפת העץ עברה שיוף וסילר ונשמרה גם היא. החדר הזה הוא גדול יותר, עם פינת ישיבה בפנים ועוד אחת במרפסת. גם פה מקשטות את הקירות עבודות אמנות של נועה גופר ואור קנטור.
גם ב 2022 הצטרפתי לסיורים וכתבתי פוסט על מלונות נוספים – מלונות מבפנים 2022. מוזמנים להיכנס לקרוא.
לחצו כאן לעוד המלצות מלונות מעוצבים בערים אחרות בעולם:
מלונות מעוצבים באתונה
מלונות מעוצבים במילאנו
מלונות מעוצבים בפראג
מלונות מעוצבים בליסבון
מלונות בעוצבים בקופנהאגן
4 מחשבות על “מלונות מבפנים – מאחורי הקלעים של מלונות בוטיק בתל אביב”
יופי של אמנות אדריכלית ושל אומנות, נהנתי לקרוא ולחוות את המלונות הללו…
רק שמבחינתי זה רק "לראותם בלבד" 😊..
מצד אחד קירבת מגורי במרכז, שנית ודאי מאוד יקר….
אביבה, אני שמחה שנהנית לקרוא. גם אני גרה במרכז ובכל זאת לפעמים נופשת במלון בתל אביב. קצת להרגיש תיירת. לגבי המחירים – אני לא יודעת מה נחשב בעינך יקר כי לכל אחד הגדרות משלו. בכל אופן בדקתי עבורך עכשיו מחיר של לילה אחד בסופ"ש. בכל ארבעת המלונות המחירים נעו בין 700 ל 1000 ש"ח לזוג. באמצע השבוע זה בטח יותר זול.
פוסט מהמם, כל התמונות עושות חשק!
יאללה בחופשת מולדת הבאה שלך!