מחשבות של לפני
בין סוף התיכון לתחילת הצבא נסעתי עם חברה לטיול בצרפת. רק היא ואני, ברכבות, בלי טלפון. לא יודעת איך הירשו לי.
מיד אחרי הצבא עזבתי לתל אביב. לבד, לא הכרתי שם אף אחד.
אחרי התואר הראשון בפסיכלוגיה נסעתי לחופשה בפאריז. לבד.
כמה שנים אחר כך נסעתי ללמוד בניו יורק. לבד. גרתי לבד, טיילתי בארה"ב לבד, טסתי לבד בטיסות הארוכות הלוך וחזור.
אחר כך הגיעו בן זוג וילדות והכל השתנה. הנסיעות הפכו להיות זוגיות או משפחתיות. הפכתי ליותר תלותית, פחות עצמאית, יותר חרדתית (ראו בטיסה למילאנו). התחלתי לא לאהוב את זה והחופש שלי היה חסר לי יותר ויותר.
הצעד הראשון היתה הנסיעה שלי לירוחם, שהיתה מאד משמעותית עבורי מהבחינה הזו. זו היתה גם הפעם הראשונה שנהגתי לבד לאזור הזה ונשארתי לישון שם לבד. ואז היתה את הנסיעה לפורטוגל. לא ממש לבד כי הייתי חלק מקבוצה, אבל עדיין לא בזוג ולא במשפחה. היה טיול בלתי נשכח.
אבל נסיעה לחו"ל לבד לא היתה מאז שהתחתנתי. אני מאד רוצה אבל חוששת. חוששת מהחששות שעלולים לתקוף אותי שם. אולי גם לא מספיק מפרגנת לעצמי את הזמן לבד, ואת ההוצאה הכספית שאני אוציא רק על עצמי. ועכשיו עוד הקורונה הזו באה.
אני משתעשעת ברעיון של טיסה לבד כבר הרבה זמן. לחברה שלי נירי שאול יש בלוג שלם על אמהות שמטיילות לבד. כדאי לכם להכיר, ואפילו יש לה הרצאה על זה. אני זוכרת שעקבתי גם אחרי עדי ליניאל כשנסעה לבד לתערוכת ספרים בחו"ל. עד עכשיו רק עקבתי בלי לפעול. אבל הסיר מבעבע יותר ויותר והמכסה תיכף עף.
כל המחשבות והלבטים האלו הובילו אותי לשאול את העוקבות שלי באינסטגרם שתי שאלות:
האם טסת פעם לבד לחו"ל (לחופשה, לא במסגרת עבודה)?
- לא ואין לי צורך או רצון
- בטח! הכי כיף לבד
- אני ממש רוצה אבל לא עושה את זה
למי שענתה קודם 3 – מה עוצר אותך מלטוס לבד?
- אני חוששת מתקלות טכניות או בירוקרטיות – ללכת לאיבוד, משהו לא יעבוד
- חוששת מקושי רגשי, תחושות של בדידות או חרדה
- אני מפחדת שיקרה לי משהו פיזית – אפצע, אהיה קורבן לשוד, אחטוף התקף לב
- לא מפרגנת לעצמי את זה מבחינת זמן או כסף
מה נשים אחרות ענו לי? בשאלה הראשונה רוב התשובות נחלקו בין 2 ל 3. כלומר, הרוב טסו לבד או היו רוצות לעשות את זה. בשאלה השניה ענו 2 או 4. כלומר, אין חשש מתקלה כלשהיא או אירוע, אלא סיבות יותר רגשיות.
אני ממשיכה לשחק במנועי חיפוש של טיסות. אני אלופה בזה וממש נהנית, אבל האצבע לא מצליחה ללחוץ על כפתור ההזמנה. חשבתי לעשות לי אמבוש ולהזמין לי בלי שאשים לב. הייתי צריכה ללחוץ ולברוח. חשבתי לעשות מזה מין משחק, להקליל. לבדוק מה הטיסה הכי זולה (הנה המצפון הגיע) ולשם לנסוע. ואז הבנתי שלא הגיוני לנסוע סתם למקום שלא בא לי.
אז התבייתתי על אתונה, שהייתי בה אבל אני רוצה לחזור. זה גם מרגיש לי יותר בטוח להגיע למקום מוכר. חיפשתי טיסה זולה לשם, בלי הגבלת תאריך. חיפשתי שעות שיהיו לי מתאימות. לחצתי. המחיר באמת לא גבוה, מה שיהיה יהיה. גם אם אתחרט בסוף – לא נורא.
תכננתי לטוס לפחות מ 72 שעות כדי שלא אצטרך לעשות שם בדיקת קורונה לפני הטיסה חזרה, אבל לא הסתדר ויצא קצת יותר מ 72. הנה עוד סיבה לחשוש. מה אם בטעות אצא חיובית שם? בידוד? מלונית קורונה? ועוד לבד? שתדעו שבאמת לקחתי בחשבון את האפשרות הזו והבאתי איתי דברים בהתאם (מחשב, תרופות).
הנסיעה כבר מתקרבת (אמא'לה), אבל כמו שאמרה לי חברתי זיוה רענן, שנסעה גם היא לבד לא מזמן (ועוד נהגה שם לבד!) : אחרי שמזמינים את הכרטיס כבר יותר קל. ההחלטה הקשה כבר נעשתה.
אני מסכמת פה את מה שעשיתי כדי להקל על החששות של הטיסה לבד:
- בחרתי לטוס ליעד מוכר שכבר הייתי בו. זה נתן לי תחושת בטחון.
- בחרתי טיסה שנוחתת וממריאה בשעות היום. בטיסה חזור תזכרו לקחת בחשבון 3 שעות +זמן הגעה לשדה. למשל לטיסה שיוצאת ב 6:00 תצטרכו להיות בשדה כבר ב 3:00. זה לגמרי לילה.
- בחרתי מלון באזור מרכזי ובטוח.
- בחרתי מלון עם קבלה שעובדת 24/7, לא דירה.
- קניתי בטריה רזרבית/ מטען נייד מעולה שיחזיק לי לכל היום.
כל החששות מלטוס לבד מתבדים
הקפטן של ריינאייר איים בעיכוב של שעה, כשכולם כבר ישובים במטוס. אמר שיש טראפיק ואין לו אישור להמריא, אבל הוא ישתדל לזרז את העניינים. כולם כבר התחילו להוציא את האוכל מהתיקים, אבל כעבור זמן קצר כבר המראנו בהצלחה. נורא כיף שהטיסה קצרה כל כך.
בשדה התעופה של אתונה הכל תקתק מהר, המזוודה הקטנה היתה כבר איתי. מצאתי את המטרו למרות השילוט הלא ברור, וכעבור 45 דקות יצאתי אל כיכר סינטגמה. התחזית לשמחתי לא התממשה, השמש זרחה במלוא תפארתה ואני לא הפסקתי לחייך לעצמי. הלכתי ברגל אל המלון והתמקמתי. החדר פנה לאזור המסעדה ושמעו קצת מוזיקה, אבל אותי זה דווקא שימח כי ככה הרגשתי פחות לבד.
מחשבות של אחרי
היום הראשון והקצר היה מצוין, גם הערב הראשון וגם הימים והערבים שאחריו.
הכדורים שהגיעו איתי למקרה חירום נשארו ארוזים בתיק הרחצה.
הייתי באווירת חופש מוחלטת, ללכת לאן שבא לי, רק לי. לעצור איפה ומתי שאני רוצה. השיטוט בעיר לבד החזיר אותי קצת לימים שגרתי בניו יורק, ופתאום בא לי שוב לגור קצת במקום אחר. אולי בית קיט באתונה? שבוע שבוע?
אם לא אז לפחות לחזור שוב לבקר.
מי באה איתי?
לסיום בכל זאת קצת מידע על אתונה מהביקור הקודם לי שם, אוסף של 10 מלונות מעוצבים בעיר, ועוד פוסט על שני מלונות מיוחדים שפירטתי עליהם עוד קצת.
16 מחשבות על “טסה לבד (לאתונה)”
פעם ראשונה נסעתי לבד למילאנו..הייתי חייבת לגשים חלום ארוך..לראות דרבי בסנסירו..במטוס היו מלא מעריצי הקבוצה.. במלון שלי כלום!! הגעתי בחצות למלון..למחרת החלטתי לצאת לטייל לבד..שאלתי את פקיד הקבלה איך..המטרו היה ממש קרוב למלון..טיילתי לי כל היום במילאנו ברגל בשלג שירד והיה כיף.. הלאה..כבר לא היה משמעותי..אגב לא היה משחק..כל המחזור בוטל באותו שבוע.
לפני שלושה שבועות נסעתי לרומא..לבד..הגעתי למלון בצהריים..כבר התמצאתי באיטליה..הלכתי מייד לבוטקה לקנות כרטיס לתחבורה ציבורית וחפשתי חנות לעשות סים מקומי..הכל הסתד..משם כל יום חרשתי את רומא ברגל שתי וערב..אפילו הייתי בותיקן.. לקחתי מדריך..
היתרון בללכת לבד זה שעושים את זה בקצב האישי..אפחד לא אומר לי לאן ללכת..לא מבזבזת זמן על להכנס לחנויות..כי זה ממש לא מעניין אותי..כשמתעייפים עוצרים לקפה טוב..אין על הקפה האיטלקי..או לגלידה טעימה ברמות..פתאום כשמרגישה רעב ..נכנסת למסעדה אקרעית..לרוב לא מסעדות גורמה..כי שם יקר רצח.. הכל בקצב שלי מתוך עניין שלי..וכן הלכתי לאיבוד במטרו לא פעם כשהשתמשתי בו..אז מה? יש תמיד את מי לשאול..ומקבלים תשובה..בדרך חזרה הלכתי לאיבוד בשדה התעופה ברומא..היו לי כמה דקות מצוקה..היו מקומות שלא הייתה נפש חיה ולא היה לי את מי לשאול..התכסיתי זיעה..בסופו של דבר הגעתי למקום הנכון כמו אחרי סאונה ואפילו הייתה לי עוד שעה עד הטיסה לארץ.. חוויה בפני עצמה.. כבר מתכננת את הטיול הבא..כמובן לגמרי לבד!! הכי כיף .
שמחה שנהנית פנינה!
נוסעת הרבה לבד בעיקר לכנסים מקצועיים ושבועות עיצוב – מתכננת לבד ומיישמת לבד – יש בזה משהו מאוד משחרר – את מנהלת את עצמך בלי לתת דין וחשבון – אפילו התחלתי לשבת במסעדות לבד בפעם האחרונה שנסעתי לפני הקורונה מה שפעם היה לי מוזר – בוחרת תמיד מלונות/חדרים במקום מרכזי ומואר ומשלמת יותר על טיסות בשעות היום – לא להגיע לעיר זרה מאוחר בלילה או מוקדם מדי בבוקר
מסכימה עם כל מה שאמרת, גם עם התחושה וגם עם הפרקטיקה.
יאו… את השראה נועה. נראה לי שאסע בעקבותיך
איזה כיף! אני אשמח לשמוע 🙂
כל הכבוד על האומץ…חומר למחשבה גם עבורי. עם השנים אני לומדת לעשות צעדים קטנים שמובילים לשינוי גדול… באתונה עדיין לא ביקרתי ונראית לי יעד מושלם!
זה טוב. צעדים קטנים לשינוי גדול. ואתונה באמת נהדרת.
בחיי שעשית לי חשק, ואפילו יש לי איזה יעד בראש שמדגדג לי ממש. פוסט מקסים. שמחה שטסת והיה מושלם
באמת? ספרי ספרי לאן 🙂
הצעת באחת התשובות את האפשרות "בטח! הכי כיף לבד" – ורק רוצה לסייג ולומר שלטייל לבד זה לא תמיד 100% רק פאן. יש הרבה מאוד יתרונות בטיול עצמאי, כשאת אחראית לכל האספקטים של הטיול. זה נותן תחושה גדולה של חופש ויחד עם זה יש רגעים שהם פחות. כי ככה זה.
נהניתי לעקרוב אחרי תהליך ההתלבטות שלך, איך צעדת צעד-צעד לעבר הנסיעה לבד. מה שהיה טבעי וקל בגיל צעיר ובתקופה אחרת בחיים הופך עם השנים לאתגר.
אחרי שצלחת את האתגר באתונה, אני מאמינה שיהיה לך קל יותר להזמין טיסה ומלון ולנסוע לכמה ימים. ולבד.
את צודקת אילנה. יש רגעים שממש בא לי לחלוק עם מישהו את ההתלהבות ממשהו, ולא לדבר לעצמי. יש רגעים שמשהו מתפקשש וגם אז אין עם מי לחלוק. עדיין זו היתה חוויה שהיא פתח לבאות לדעתי.
אני כל כך שמחה שנסעת ומאוד יפה שכתבת על זה פוסט. שתיתי אותו ברגע.
אני חושבת שנתת לי דחיפה קטנה 🙂
אני עוד לא מטיילת לבד. אולי ״כשאהיה גדולה״ אולי אף פעם לא… אבל איזה כיף לך שזה עשה לך טוב, ואין כמו להתחיל עם אתונה 🧿 נהדרת שאת!!!
כשכתבת לי שיותר כיף ביחד חשבתי שזה אחרי שניסית לבד 🙂 לי זה באמת עשה טוב. חוויה מומלצת.