אחד המקומות שרציתי לראות בביקור הנכחי באתונה הוא מרכז התרבות החדש SNFCC שנבנה ליד החוף. המרכז הוא בעיקר ביתם החדש של הספריה הלאומית והאופרה הלאומית, אז מה בעצם יש לנו לעשות שם? ועוד לנסוע לקצה העיר בשביל זה? הסיבה היא שהפרוייקט מאד מיוחד מבחינה אדריכלית ומי שמתעניין בתחום – שווה להגיע.
למי שקצר בזמן – כל המידע הפרקטי על הביקור – בסוף הפוסט.
השכונה בה נמצא מרכז התרבות החדש, ה Stavros Niarchos Foundation Cultural Center או בקיצור SNFCC, נקראת קליתיאה – כלומר "הנוף היפה", אבל עד 2018 שום נוף יפה לא נגלה מכאן. הנוף לים הסמוך נחסם על ידי כביש מהיר, שדרות פסדונס, שניתק כל קשר ויזואלי בין העיר לים.
כשהאדריכל האיטלקי רנזו פיאנו Renzo Piano נבחר להוביל את הפרוייקט, אחת המטרות המרכזיות שלו היתה להחזיר לתושבים את הנוף ולהגדיר מחדש את הקשר עם הים. דרך אחת לחידוש הקשר הזה היתה על ידי שינוי הטופוגרפיה של האתר. פיאנו יצר שיפוע שמתחיל ממפלס הרחוב ועולה בגובה לכיוון הים, עד למרפסת בגובה של 40 מטר, משם אפשר שוב לראות את החוף.
בחוץ
מעל למשטח המשופע הזה תכנן פיאנו פארק גדול ומתחתיו מיקם את הבניין. הפארק נגיש לכולם כיוון שתוכנן בשיפוע קטן שמתאים גם לבעלי מוגבלויות. דרך נוספת שבה הביא פיאנו את הים אל הקומפלקס היא תעלה באורך של 400 מטר, שמימיה נשאבים מן הים. כשביקרתי כאן ראיתי את משכימי הקום בהליכת הבוקר שלהם לאורך התעלה. פעם בחצי שעה יש כאן מופע של מזרקות עם מוזיקה, משהו קצר של כמה דקות, פרומו למופע הארוך בן השעה שמתקיים פעם ביום.
אם רוצים ממש להגיע אל הים ולא רק לראות אותו, אפשר לעשות את זה באמצעות גשר להולכי רגל שמתחיל מעל המדרגות שבצד התעלה, ועולה מעבר לכביש המהיר. הגשר היה קיים עוד לפני תחילת הפרוייקט, אבל תוכנן מחדש. בין השאר נשתלו בו עצים שסופגים את הרעש מהרחוב הסואן שמאחוריו.
לב הפרויקט היא האגורה. כמו האגורה ביוון העתיקה, גם כאן זוהי נקודת מפגש בין המבקרים וגם בין המוסדות השוכנים בבניין – הספריה מצד אחד ואולמות האופרה מצד שני. האגורה מרוצפת באותו שיש בדיוק כמו אזור הכניסה שבפנים, מה שנותן תחושה של המשכיות בין הפנים לחוץ. אותו קשר הין הפנים לחוץ מושג גם על ידי חזית הזכוכית, שמאפשרת לנו לעמוד מחוץ לבניין אבל לראות לתוכו. באגורה מסודרים רהיטים בצבעי הלוגו של המקום. הכסאות והשולחנות בעלי רגליים דקות, ומרחוק הן מתערבבות זו בזו מה שיוצר אוסף קווים צבעוניים שלא יכולתי להפסיק לצלם.
הספריה הלאומית
מרכז התרבות החדש כולל את הפקיה הלאומית החדשה. כ 730,000 ספרים הועברו לכאן ממקום משכנם הקודם (היפה לא פחות) בספריה הישנה באתונה. המעבר לכאן היה הרבה מעבר להעברה של הספרים עצמם, אלא גם הבאת ספרים חדשים, דיגיטציה של חומרים, שילוב אמצעים אינטראקטיביים ופניה לקהלים רחבים יותר. בספריה מחלקת השאלת ספרים ומחלקת מחקר. יש גם אזורים לילדים שמחולקים בינהם לפי גילים. אזור צבעוני במיוחד עם רהיטים קטנים מותאם לגיל 0-3, בהמשך אזור לילדים גדולים יותר שמותאם לתכניות חינוכיות, ואחר כך אגף הנוער, שכולל גם אולפני הקלטות, תחנת רדיו, אולפן צילום קולנוע/וידאו. הכל נגיש לכולם.
בחלל הכניסה לספריה תלוי פסל קינטי של האמן היפני Susumu Shingu, חבר טוב של פיאנו. הפסל, עשוי אלומיניום ובד, הוא אחד משלושה פסלים שתרם לפרוייקט. שני פסלים נוספים נמצאים באופרה.
התכנון של הספריה מאד פתוח, מואר ואוורירי, כשיש קשר ויזואלי בין כל הקומות. האור הטבעי נכנס לבניין דרך סקיילייטס בתקרה, שתוכננו בקפידה כך שהאור יפוזר באופן שווה ולא ייכנס ישירות לעיני הקוראים. בהמשך לחושת הקלילות, הרהיטים בספריה עשוים קצף קל, שסופג רעש וגם מאפשר גמישות, כיוון שאפשר להזיז אותו לסדר אותו בצורות שונות.
כשעוברים אל החלק השני של הבניין בו נמצאת האופרה כדאי לשים לב לכמה דברים ליד המעלית: מול המעלית רשימה ענקית של שמות כל העובדים שעבדו על הפרויקט, עד אחרון הפועלים. בסדר אלפאביתי. גם שמו של פיאנו פה כמובן, ממוקם כשווה בין שווים לקראת הסוף באות P. עוד יש שם קולאז' שמורכב מהמון צילומים קטנים שצולמו במהלך העבודה על הפרויקט, ויוצרים יחד תמונה גדולה של המבנה כולו.
אולמות האופרה
חזית הזכוכית מאפשרת לאור טבעי להיכנס, כשהוא מווסת על ידי תריסים אוטומטיים שמתכווננים לפי עונות השנה והשעות היום. בפואיה של האופרה הלאומית תלוי הפסל השני של Shingu, עשוי אלומיניום ובד. במבנה שני אולמות למופעי האופרה: האולם הראשי והגדול ואולם קטן למופעים אלטרנטיביים.
באולם הקטן שבקומת הכניסה 450 מושבים, שבלחיצת כפתור יכולים להתקפל ולהגדיל את שטח האולם. הקירות מחופים בלוחות עץ דובדבן אמריקאי ובוילונות סופגי רעש, שבאמצעותם אפשר לשלוט באקוסטיקה של החדר.
באולם הגדול 1400 מושבים. הבימה, בגודל של 16X16 מטר, מוקפת בעוד 3 במות בגדול זהה, שאפשר להחליף ביניהן במהלך המופע ולקבל תפאורות שונות. הבמה המרכזית יורדת ב 45 ס"מ ובמקומה מביאים את אחת הבמות האחרות. יש כמובן גם מקום לתזמורת, ואם יש מופע שאין בה צורך אפשר להשתמש באזור הזה כהרחבה לבמה.
מהתקרה של האולם הגדול תלוי עוד פסל של Shingu הפעם לא עשוי מבד אלא רק ממתכת. לפני תחילת ההופעה הפסל יורד לאמצע הגובה ויוצר מופע משלו לפני ההופעה. הפסל הזה גם מתייחס מבחינה ויזואלית לשנדלייר הקלאסית שהיתה בבתי האופרה הקלאסיים. מסתבר שלאותה שנדלייר היה תפקיד בעיצוב האקוסטיקה באולם. הקריסטלים היו מחזירים את הצלילים ומגבירים אותם.
הנוף היפה מלמעלה
כשעומדים על גג הבניין עם הפנים לעיר, החלק שקרוב אלינו ומכוסה במה שנראה כמו עשב, הוא בעצם הגג של של הספריה הלאומית. בתוך העשב אפשר לראות את ארבעת הסקיילייטים שראינו מבפנים. האזור הזה של הפארק, זה שעל גג הבניין, הוא יחסית גבוה, עם רוחות חזקות ולכן נשתלו בו צמחים עשביים שמתאימים למזג האוויר הזה. הצמחיה נשתלה בכוונה בצורה לא מאורגנת כדי שהמראה יהיה טבעי. הגגות הירוקים סופגים את מי הגשם וגם עוזרים לשמור על טמפרטורה יציבה יותר בתוך הבניין .
במורד השיפוע לכיוון העיר נעשה נסיון שחזר נוף ים תיכוני, תוך שימוש בצמחים בעלי צורך נמוך במים. הגן הגדול עם הצמחיה הרבה תורם לאיכות האוויר בכך שמכפיל את כמות הפחמן דו-חמצני לנפש. מעבר לשיפור באיכות האוויר הגן תורם גם לאיכות החיים של התושבים: יש פה גינות משחקים, גינת ירקות עם פעילות לילדים, גן מוזיקלי במורד הפארק ועוד.
ובחזרה לגג. החיפוי שמעל, שכבר מזוהה מרחוק, נקרא Energy Canopy. מדובר בקונסטרוקציה חדשנית שנראית קלילה אבל היא לא. היא בנויה בצורה אוירודינמית, עבה יותר במרכז ודקה יותר בצדדים, כדי לעמוד ברוחות החזקות שיש פה. בזמן הרוחות החלק העליון יכול לזוז בציר האנכי על גבי העמודים, שמשמשים גם כמרזבים. הם אוספים את מי הגשם ומעבירים אותם לשימוש בבניין כמים לשטיפת ידיים, לשירותים וכד'. המשטח העליון של הקונסטרוקציה, בגוגל של 100X100 מטר, מכוסה כולו בלוחות סולריים, שקולטים אנרגיה מהשמש לשימוש בבניין. בקיץ 100% מצריכת החשמל מסופקת על ידי הלוחות האלה.
אם נסתכל לכיוון מערב, נוכל לראות את האצטדיון המרשים, שנבנה בזמן האולימפיאדה ב 2004, וכמובן – את הים.
איך מגיעים ל SNFCC
הכי פשוט להגיע עם השאטל החינמי שהמקום מארגן. הוא יותא מכיכר סינטגמה, בפינה של רחוב ארמו. אין שם שום תחנה עם שלט או לוגו של המקום. פשוט תחכו והוא יגיע בול בזמן לפי לוח הזמנים שמפוסם. על הרכב עצמו כן יש שם ולוגו כך שאפשר לזהות אותו. הנסיעה בבוקר לקחה לי חצי שעה. כמובן שיש שאטל גם בחזרה אל העיר.
אם מאיזו שהיא סיבה השעות של השאטל לא מתאימות לכם, תוכלו למצוא פה עוד אפשרויות הגעה בתחבורה ציבורית, אבל ממש כדאי לכוון את עצמכם לשעות של השאטל.
סיורים מודרכים
מרכז התרבות מוציא סיורים חינמיים ביוונית ובאנגלית וצריך להירשם אליהם מראש באתר. שימו לב שאתם נרשמים לסיור באנגלית ולא ביוונית. כיום הסיורים באנגלית הם בשעה 10:00, אבל זה יכול להשתנות וכדאי להתעדכן. העמוד להזמנת מקום בסיור באנגלית הוא קצת חמקמק. כרגע זה הלינק.
אוכל ושתיה
אני ראיתי לפחות ארבעה מקומות לשתות או לאכול. מול הכניסה ליד התעלה יש ואן עם ואפל וקרפים, ולידו עוד עגלת קפה.
בקצה השני של התעלה נמצא Canal cafe עם המבורגרים, נקניקיות, כריכים, קינוחים ושתיה.
בפנים ליד הכניסה תמצאו את Agora bistro. לא זוכרת את כל התפריט אבל אני אכלתי שם מוזלי.
חוץ מאלה ש עוד קפה על הגג וקיוסק בפארק.
4 מחשבות על “SNFCC – מרכז התרבות החדש באתונה”
השתתפתי בסיור המרתק בפארק. רוצה לחזור לראות טוב יותר את המבנים. פרויקט מאוד מעניין ומבורך
אני רוצה לחזור לסיור פארק, שלא הספקתי 🙂
כמה יפה הפרוייקט הזה. אני התאהבתי מהרגע שהגעתי. עוד לפני שהסיור התחיל. כמה כיף שאהבת יקירה!
נפלא ממש. יש לי עוד כמה השלמות בגן 🙂