פרדס חנה כרכור. אם אתם עוקבים אחרי אז אתם יודעים שאני מאד אוהבת להגיע לכאן. כתבתי כבר פוסט על אמנות בפרדס חנה והפעם בחרתי לכתוב על שתי חנויות אהובות. בשתיהן חגגנו יומולדת, שתיהן מוכרות וינטג' אבל שונות לגמרי.
ילדות וינטג'
נוני ופורטונה – חנות שיש בה בית קפה או בית קפה שהוא גם חנות. איך שלא מסתכלים על זה מדובר בממלכה קסומה, בעיקר לילדים ולמבוגרים שעדיין ילדים בנפשם. יצא לי לעבור פה כמה פעמים ופעם אחת אפילו נכנסתי לכמה דקות קצרות שהיו לי. הפעם באנו במיוחד, כשהתירוץ היה לחגוג לקטנה יומולדת. מיד כשנכנסנו נרשמה התלהבות גדולה בקרב כל המשתתפים, כי המקום באמת קסום. ניסינו לשבת לאכול, אבל קצת קשה לשבת עם כל הדברים האלה מסביב, שגורמים להפרעה זמנית בקשב וריכוז: כלים וחפצים קטנים לבית, בגדים לנשים ולילדים, ספרי ילדים ומבוגרים, צעצועים ומשחקים, כמעט הכל יד שניה.

למרות כל הפיתויים מסביב הצלחתי לשבת לשיחה עם מורן, אחת השותפות בחנות, ולשמוע ממנה על המקום:
"אני ורות פתחנו את העסק לפני שבע שנים. בהתחלה חלקנו חנות קטנה יותר במקום אחר. לכל אחת היה מרחב משלה – אני הבאתי דברים לילדים ורות דברים לנשים. שיתפנו פעולה, פירגנו ותמכנו מאוד אחת בשניה. עם הזמן הבנו שאנחנו צריכות לצאת משם. אחרי 3 שנים עברנו לפה ובנינו את הממלכה הזו. כל פעם עוד חלון, עוד דק, עוד גדר, עוד צמח."

"לכל אחת מאיתנו היתה השראה לעשייה בחנות. ההשראה שלי היא אחותי הקטנה ממני ב 14 שנים ושמה נור (נוני). רות קיבלה את ההשראה מדודתה פורטונה, שהיא אחת משתי דודות אהובות במיוחד, שהיום כבר לא בחיים. כך נהיה נוני ופורטונה שזה כבר חלק בלתי נפרד מהאישיות של כל אחת מאיתנו, שיש בה קצת נוני וקצת פורטונה."

"לפני שנתיים התחברנו עם אוהד, שגם הוא נונפורטונאי בנשמה, ועכשיו אנחנו שלושה שותפים. העבודה ביחד היא מרתקת. לכל אחד יש את הנישה שלו ואנחנו גם עושים הרבה דברים ביחד ונורא מפרגנים. זה מאפשר לנו להחזיק עסק וגם להיות עם המשפחה. אנחנו נוסעים הרבה ביחד, בעיקר להולנד להביא דברים. כמובן שהרבה זמן לא נסענו. אנחנו כותבים עכשיו ספר ילדים על יד שניה והחיים עצמם, זה תהליך ארוך ומטריף."

"כל מה שפה הוא למכירה, כולל הרהיטים שיושבים עליהם וכלי האוכל שאוכלים מהם. כמעט כל החפצים הם יד שניה, הדברים החדשים הם מאד מסוימים (פאזלים וערכות יצירה). אנחנו כל הזמן מדייקים את עצמנו והיום החנות מאד ברורה. זה נעים לנו שזה שלם."

גם לנו היה נעים ואף טעים. התפריט מצומצם אבל מוצלח, ומורן מספרת שהוא "מורכב מדברים מקומיים של אנשים שאנחנו אוהבים ומעריכים". אחרי שאכלנו ושתינו, הקטנה ואני עברנו למדוד בגדים. אני מצאתי לי חולצה וילדת היומולדת בחרה שמלה ומכנסיים. חוץ מזה הקצבנו לה סכום כמתנה והיא בחרה בו כמה דברים שרצתה. לסיום הבנות השתלטו לי על המצלמה, וחלק מהתמונות פה צולמו על ידן. אני הייתי יכולה להישאר לגור פה. יש ספה, ספרים, בגדים, אוכל. מושלם. העניין הוא שרציתי להספיק לעבור גם אצל דפנה בסלון.

שיחת סלון - על וינטג', בית וגעגוע
"הסלון" של דפנה גורדון קיים כמעט 3 שנים, אבל היא בעסקי הוינטג' כבר יותר מ 20 שנה. זה התחיל בשותפות ב"אובססיה" ואז את "אהבה לשניה" – חנות לבגדי וינטג' בתל אביב. היתה חנות רהיטי וינטג' בשם "בית" בגבעת חיים ועוד אחת בשם "פילמור איסט" fillmore east בחרב לאת. ואז אחרי שנתיים של הפסקה, כשחשבה שכבר לא תפתח יותר אף חנות, מצאה דפנה את המקום במתחם הידית בפרדס חנה, ופתחה שם את הסלון.

פלאשבק שנתיים אחורה:
לאן את רוצה לנסוע? הוא שאל. לפרדס חנה, אמרתי.
בדרך כלל ביום הולדת אנחנו משתדלים לבלות ביחד. השנה הוא היה מאד לחוץ בעבודה והתפשרנו על חצי יום חופש יחד. אחרי סיבוב וארוחת בוקר באורוות האמנים, הגענו אל הסלון של דפנה. וממש כמו שאומר השם, יכולתי לדמיין את עצמי יושבת שם בסלון ושותה קפה לנצח בין רהיטי הוינטג' והכלים הישנים. ואז ראיתי אותה.
היא היתה ארקול זוגית עם ריפוד בצבע בז׳. לא שלא היו לי השגות לגביה. ריפוד בהיר בשילוב ילדות בבית, הגב הוא לא לגמרי מה שרציתי, ואולי היא קצת עמוקה מדי, ויש לה קצת שפשופים. בודקים מודדים קמים יושבים, שמים כרית, מורידים כרית. אבל בלב כבר ידעתי. ידעתי שהיא שלנו. לא תיארתי לעצמי שתבוא איתנו הביתה כבר באותו יום. חמודה. הבאנו איתה גם כרית מהחנות כדי להקל על הגעגועים.
ככה בלי להתכוון קיבלתי ספה ליום הולדת. וכרית.
ככה גם הכרתי את דפנה, שסיפרה לי קצת על החנות.

למה "הסלון"?
"כי אם זה טוב לאייל שני זה טוב גם לי 🙂 וברצינות – כי החנות היא בית, וכיוון שהשם "בית" כבר היה בחנות בגבעת חיים אז זה "הסלון". הוא החלל הכי מרכזי ומארח בבית. יש לי רצון שמי שמגיע לחנות ירגיש בבית. אני מוכרת דברים לבית, וזה נראה לי נעים שאתה נמצא בתוך מרחב שמדמה את זה. גם מי שאין לו חוש לעיצוב יכול לקבל פה רעיונות. כשאתה רואה שולחן עם מפה ועליה צנצנת עם פרחים, אתה יותר מבין את השולחן ואת הצנצנת. זו חוויית קניה אחרת. גם בחנות בגדים שלי היתה מרפסת ענקית שנראתה כמו בית, והבגדים היו בתוך רהיטים שהיה צריך לפשפש ולהוציא אותם, כי גם בבית את מוציאה בגד מתוך ארון."

מה מייחד את "הסלון" מחנויות וינטג' אחרות?
"נכון להיום רוב החנויות נראות די אותו דבר. כלומר, מגיעות מכולות לשווקים, לסוחרים בשוק, ומשם לחנויות שקונות מהם. אותם דברים חוזרים שוב ושוב בחיפה ובתל אביב. אני ממעטת לבקר בשווקים, ומגיעה יותר לבתים שמפנים אותם. ככה נוצר אוסף יותר אקלקטי. המפגש עם בעלי הבית או בני המשפחה שלהם מספר לי את הסיפור של הרהיט או השטיח, שגם את זה אני אוהבת. שם אני."

"מאז שאני זוכרת את עצמי אני מחפשת מה היה פעם, מה הולך להיעלם עוד מעט. אני מחפשת את האיכות של פעם, של לפני שבאתי… תמיד היה בי געגוע לתקופה שלא הכרתי, גם בארץ וגם בעולם… יש לי געגוע למה שהיה גם אם הוא היה רע או פחות יפה."

לא מזמן עזבה דפנה את מתחם הידית, ועברה בעקבות שירה מהפיצה השכנה למתחם בית הספר החקלאי. "מצאנו יחד את הפנינה הזו, שהמיקום שלה יותר טוב. כשעברתי בינואר תכננתי פה ערבי שירה בחצר והופעות, אבל אז הגיעה הקורונה. מבחינת החנות עצמה, לעומת החלל הגדול שאהבתי בחנות הקודמת, פה אני אוהבת את זה שאת נכנסת ופתאום מגלה עוד חדר ועוד חדר. כמו בית."
לסיום, כמו שדפנה מסכמת את השיחה: "תבואו. תראו קסם".
עוד קצת על וינטג' בעמק יזרעאל.
10 מחשבות על “וינטג' וקפה בפרדס חנה כרכור”
איזה פוסט כייפי.
משלב המון דברים שאני אוהבת, וינטג' פרדס חנה אוכל חגיגות יום הולדת. בקיצור מושלם.
תודה קרן 🙂 בכלל פרדס חנה משלבת הרבה דברים אהובים.
אני מטורפת על וינטג' ומרבה לטייל בין החנויות והשווקים (המעטים) שיש בארץ.
שתי החנויות בפרדס חנה הן אכן משהו אחר בנוף הוינטג'. יש בהן קסם ועולם של השראה.
אני איתך לגמרי. וינטג' זה כיף, והחנויות האלה באמת קסומות.
נהדר, כבר רוצה לנסוע לשם….
ניסע ביחד 🙂 אולי תמצאו שידה לסלון 🙂
חנויות עם הרבה אווירה. נראות קסומות. מוסיפה לרשימת פרדס חנה.
באמת קסומות. תציצי גם בפוסט השני יש שם עוד המלצות.
פוסט כלבבי… איך אני אוהבת חנויות כאלה. רושמת לי להגיע לביקור כשאהיה בארץ. תודה שהכרת לנו את המקום!
בשמחה, בשביל זה אני פה 🙂