איפה היינו עד עכשיו: הונג קונג ומקאו
"...עמדתי על גבעה בשטחים החדשים של הונג קונג, וידידים הצביעו על שדות האורז שממול, ואמרו לי: שם סין, ולשם אין מגיעים!"
ברוכים הבאים לסין
למי שהצטרף אלינו עכשיו, אספר שבסוף הפרק הקודם לקחנו אוטובוס מהונג קונג ל Guangzhou שבסין. התמקמנו באי קטן בשם Shamian. מקום שליו, כמעט בלי מכוניות, רק תיירים. לקחנו חדר במלון שמיאן והלכנו לאכול ב Lucy's שהומלץ בלונלי ואכן הגיש אוכל טעים. בסיבוב שעשינו נתקלנו במה שנראה כמו חזרות של אופרה קנטונזית (של מחוז קנטון=גואנדונג, שבו אנחנו נמצאים). זה היה מאד מעניין לראות ולשמוע. הקולות מאד שונים ממה שאנחנו רגילים, ולפעמים קצת צורמים, אבל כשמתרגלים זה די נעים.
21/2/07
בבוקר הלכנו להזמין כרטיסים לרכבת לילה לגווילין. אתם בטח מכירים את המקום מתמונות, גבעות מחודדות לאורך הנהר. מצלצל מוכר? בכל אופן, נחזור לרכבת. מסתבר שנשארו רק כרטיסים בדרגש אמצעי (פחות טוב) ובתאים נפרדים, כלומר לא נהיה ביחד. החלטנו שזה לא נורא. בינתיים אמיר הלך לבד לראות את שוק החיות הידוע לשמצה. אז עוד לא היתה שם קורונה. בשוק מוכרים כל מיני חיות מתות או כאלה שכנראה ימותו בקרוב. אני ויתרתי על התענוג והלכתי להירגע אצל Lucy's. אמיר חזר מאוכזב כי לא ראה כפות דובים וקופים כמו שציפה. אני הסתפקתי בלראות תמונות שצילם של כלבים וחתולים בכלובים, נחשים חיים במים, סוסוני ים מיובשים וגם סתם תרנגולות. כמו שכתבתי בפרק הקודם, לגבי הכלבים והחתולים – אני לא יודעת אם הם נמכרו כחיות מחמד או למאכל.
הרכבת הפתיעה לטובה. שלא כמו הרכבות שזכינו להכיר בהודו, הרכבת פה נקיה ומסודרת, עם מצעים, כריות ושמיכות פוך.
בין החברים לקרון פגשנו את תרזה, צעירה דוברת אנגלית, שביקשה בשבילנו ממישהי אחרת להחליף איתנו מקום, כדי שאמיר ואני נוכל להיות יחד באותו תא. לשמחתנו ההיא הסכימה והתאחדנו. אני בצד אחד של התא ואמיר בדרגש מולי. לא רק שהדרגש נוח יחסית, גם מוכרים פה אוכל לא רע. קנינו אורז ומלון חתוך וקינחנו בעוגיות. ההרדמות היתה קשה אבל הצלחנו לישון טיפה. ב 6:00 בבוקר הגענו לגווילין בגשם שוטף ומיד לקחנו אוטובוס ל Yangshuo. (גווילין היא העיר הגדולה, ויאנגשו עיר קטנה יותר על הנהר, לשם מגיעים קוראי הלונלי).
יאנגשו - Yangshuo
22/2/07
אחרי חיפוש מלון בגשם והתלבטויות ארוכות, מצאנו מקום ממש ליד הנהר עם נוף מדהים. מלון משפחתי, כלומר המשפחה יושבת יחד בכניסה, רואה טלויזיה ואוכלת פומלה. כיבדו גם אותנו.
23/2/07
השכמנו קום כדי לצאת לשיט על נהר ה Li. הסירה שלנו מלאה סינים שרבו ביניהם כל הזמן. אחת מהם התעקשה לתרגם לנו כל הזמן מה שהסביר נהג הסירה. הבעיה היתה שהיא ידעה רק סינית, לפיכך קראה לבן שלה שיסביר לנו, אבל גם הוא ידע רק שלוש מילים באנגלית. בכל אופן, אין צורך בהסברים. אפשר פשוט להנות מהנוף, שבאמת היה מאד יפה, אבל הנוף מהחלון שלנו יפה לא פחות (ומגיע בלי רעשי רקע).
בערב הלכנו לראות דייג קורמורנים. הדייגים פה משתמשים בקורמורנים כדי לתפוס דגים. איך זה עובד? הדייג והקורמורנים שלו הם צוות בסירה. הדייג קושר להם את הצוואר כך שלא יוכלו לבלוע את הדגים שהם שולים מהמים במקורם. אחר כך הוא מוציא את הדגים מגרונותיהם. התעללות. אין לי ספק שהיום לא הייתי הולכת לראות את זה ולכן אני גם אחסוך מכם את התמונות. (כשחזרתי עכשיו לראות תמונות של האזור באינסטגרם, שאז לא היה קיים בכלל, גיליתי תמונות מעובדות של בחורות בשמלות יפות יושבות על סירות הקורמורנים בשביל הפוזה. הזוי)
הלכנו לחפש סופרמרקט שמוכר עוד דברים חוץ מתה, שאותו יש בשפע בכל חנות. מצאנו עוגיות וגם זה בקושי. התחלנו לחזור מיואשים למלון כשפתאום נגלתה לנו מאפיה. התפרצנו פנימה באושר. קנינו לחם, מגוון מאפים ויוגורט. בדרך עברנו ליד משרדי CTIS (הלא היא סוכנות התיירות הממשלתית) וגילינו שם את תרזה חברתנו מהרכבת. היא סיפרה לנו שהם נוסעים למחרת לטיול לטרסות האורז ב Longsheng. החלטנו להצטרף גם וקנינו כרטיסים. שוב צריך לקום מוקדם בבוקר.
לונגשנג - Longsheng
24/2/07
ב 7:20 התייצבנו מול משרד ה CTIS. גם תרסה והחבר הגיעו ובאוטובוס גילינו גם חמישה ישראלים. בדרך עצרנו לשירותים. אמיר, שלא מפספס אף הזדמנות, ירד וחזר מזועזע. מסתבר שהשירותים היו שני תאים פתוחים בלי דלתות, עם תעלה מקשרת שעוברת תחתם. ככה בפתיחות. אחרי נסיעה של 3.5 שעות הגענו אל אתר הטרסות. שם התקבלנו בצהלות על ידי בנות מיעוט ה Yao, בתלבושות ורודות, שיער ארוך אסוף ומגולגל מקדימה ועגילי כסף גדולים. התיישבנו במסעדה תוך כדי שהן מסתובבות ביננו ומנסות ליצור קשר. בחרנו מהתפריט המצומצם נודלס ואורז. ישראלים אחרים שהיו שם סרבו לאוכל המקומי והוציאו מהתיק בגט עם טונה ועוגיות עבדי, שהביאו מהארץ.
אחרי האוכל התחלנו בטיפוס מפתיע על הטרסות בהדרכת הנשים הורודות, כשכל אחת נצמדה לכמה מאיתנו. הדרך היתה יפה מאד אבל לא קלה. (אני בכלל לא ידעתי שצפויה לנו הליכה כזו. חשבתי שבאים לאיזו תצפית. אולי אמיר ידע ולא סיפר לי?) המדריכות שרו והישראלי עם העבדי שר יחד איתן. עלינו, ירדנו, צילמנו וקנינו תפוחי אדמה. אחרי שעתיים בערך חזרנו לנקודת המוצא, שם שלפו הבנות תיקים עם שלל מלאכת ידן וניסו למכור לנו. לא רצינו כלום אבל בכל זאת קנינו כמה גלויות.
טיול אופניים
25/2/07
היום סוף סוף יקיצה טבעית בלי שעון. התכנית להיום היא טיול אופניים בין הכפרים באזור. הפתעתי אפילו את עצמי עם התכנית הזו. אחרי קפה ולחם צימוקים מול הנוף במרפסת, הלכנו לשכור אופניים. הבחור בחנות הראה לנו במפה את המסלול לכפר Fuli, שמוגדר בלונלי כציורי והיום גם יש בו שוק. בתחילת הדרך בתוך העיר הלכנו עם האופניים ביד כי בכל זאת סואן פה. בהמשך הגענו לדרכים צדדיות בין הכפרים ושם כבר יכולנו לרכב בכיף בנוף היפה.
אחרי כמה זמן התחת כבר כאב מאד וגם הרגליים קצת. עצרנו לאכול במסעדונת על גדת הנהר חביתה עם עגבניות ומרק. אחרי עוד קצת רכיבה חצינו את הנהר בסירה (עם האופניים) אל Fuli. הסתובבנו בסמטאות וראינו איך מייצרים מניפות ומציירים עליהן, מלאכה שהכפר ידוע בה.
זוכרים שיום שוק היום? אז המשכנו לשוק. אמיר התעניין שם בשחיטת תרנגולות, בעוד אני עומדת עם הגב לאירוע. קנינו בוטנים ועוגיות ומצאנו ריקשה שלקחה אותנו ואת האופניים חזרה ליאנגשו. אחרי שהחזרנו את האופניים לבעליהם, עשינו קניה במאפיה שלנו והלכנו למלון לנוח ולהתארגן לקראת ההופעה שמתוכננת לנו בערב. ב 19:00 התייצבנו אצל ליסה בקפה, משם היו אמורים לבוא לאסוף אותנו להופעה שמחוץ לעיר. אחרי רבע שעה של המתנה הסתבר שהאוטובוס כבר יצא עקב אי הבנה. סירבנו להצעה של ליסה לקחת אותנו לשם באופנועים וקיבלנו את הכסף בחזרה. יצאנו משם עצבניים והלכנו ל Jihmy כדי לסגור את הערב עם ארוחת בוקר.
26/2/07
יום חדש. התחלנו אותו בהזמנת כרטיסי טיסה למחר לקונמינג – עיר הבירה של מחוז יונאן. בבוקר פגשנו את משפחת עבאדי מאתמול, שסיפרה לנו על גבעת הלוטוס והנוף הנשקף ממנה. אמיר כמובן התלהב" אני קצת פחות, לכן טיפס לשם לבדו אחה"צ. כשחזר סיפר שהטיפוס היה קשה מאד, אבל הנוף מלמעלה שווה את המאמץ (תלוי את מי שואלים, אתם יודעים). בערב הלכנו להופעה שבוטלה לנו אתמול. היה מפתיע לטובה ומאד מרשים. המוני משתתפים ליד הנהר או בסירות בתוכו, עם תלבושות ססגוניות ומוזיקה. בדרך חזרה קנינו DVD של סרט סיני שמתרחש פה באזור. כנראה שלא נצפה בו לעולם ואם כן לא נבין כלום אבל תהיה לנו מזכרת. (בדיוק השבוע לכבוד חופשת הקורונה, סידרנו את מגירת הסרטים ונתקלנו בו).
ניפגש בקונמינג בפרק הבא?
