קפה עפאים במוזיאון ישראל
התחלנו את סוף השבוע הזוגי שלנו במוזיאון ישראל. אני מאד אוהבת את המקום, אבל הפעם, קצת לא נעים לומר, לא באתי בשבל האמנות אלא בשביל המסעדה. כיוון שלצערי המסעדה סגורה בשבת, היינו חייבים לדגום אותה בשישי, כך שלא הספקנו גם מוזיאון וגם מסעדה. החלק של האוכל במוזיאון תמיד היה מעט לוקה בחסר, אבל לא עוד. לאחרונה נפתח פה בית קפה חדש, סניף של משק עפאים. ממה נתחיל? מהעיצוב או האוכל? נתחיל מהעיצוב, זה בכל זאת הנושא של הבלוג.
נכנסנו ונזרקנו חצי מאה אחורה. על העיצוב הופקד דרור גולן, שאסף לכאן רהיטי וינטג': שולחנות, כסאות, מזנונים וכלים שמחזירים אותך אל בית סבתא. עם כל האהבה שלי לוינטג', חייבת להסתייג ולומר שלפעמים השימוש בוינטג' פוגע בתיפקוד. בעודנו יושבים ואוכלים, נשע קול חבטה של צלחת נפגשת עם רצפה. היה זה אחד השולחנות, עם כנף מתקפלת, שלא הצליחה לתמוך בכלים שעליה, והתקפלה.
ועכשיו לאוכל שהיה מאד וטעים בצורה יוצאת דופן. לקחנו שתי מנות, ואז עוד אחת, ועוד אחת. הכל נגמר בשניה. אם לא היינו מתביישים היינו מלקקים את הצלחת.
מלון בצלאל
את הלילה בחרנו להעביר במלון בצלאל, מרשת מלונות אטלס, שנמצא באופן לא מפתיע ברחוב בצלאל. אז מה קורה כאן מבחינת אדריכלות ועיצוב? מלון בצלאל נמצא בבניין לשימור בן 160 שנה. פעם היתה פה מסעדת דגים בת שתי קומות, עליהן הוסיפו עוד ארבע קומות בצורה מדורגת.
בחצר הכניסה, בין שולחנות השש בש, עומד פסל בדמותו של בוריס שץ, מייסד בצלאל, עם טווס המחמד שלו. בקיר מאחורי עמדת הקבלה עבודה של אריחי קרמיקה ארמנית. אמן ארמני לקח את האלמנטים האופיינים לקרמיקה הארמנית וצייר אותם בקנה מידה גדול.
ברחבי המלון פזורות עבודות של בוגרי בצלאל, כמו למשל המנורות המיוחדות של נעמה הופמן שתלויות במסדרונות המלון. עוד אפשר לראות פה ציורים מקוריים, צילומים והדפסים שנעשו בסדנת ההדפס בעיר. החדר שלנו היה לא גדול, אבל מאד נעים, עם חלונות גדולים אל העיר ומרפסת שמש ענקית. האוכל היה טעים והשירות מעולה.
בקרבת המלון נמצא בית שץ, שם התגוררו בוריס שץ ובני משפחתו. בדרך כלל אפשר לבקר במקום במסגרת פסטיבל בתים פתוחים שמתקיים כל שנה בעיר. מסעדת מנזה שנמצאת מעבר לכביש פתוחה גם בשישי בערב, אבל חובה להזמין מקום מראש. אם הולכים לכיוון ההפוך, שוק מחנה יהודה נמצא במרחק הליכה.
מוזיאון רוקפלר
בשבת בבוקר נסענו אל מוזיאון רוקפלר. אני חושבת שלא הייתי כאן מאז שהייתי ילדה. הדרך אליו עוברת בשכונות לא מוכרות, מה שעורר אצלי תחושת אי נוחות קלה אבל גם סקרנות. בניין המוזיאון תוכנן כמוזיאון לעתיקות עוד בימי המנדט הבריטי. הוא נבנה בשנים 1930 עד 1935, בסגנון אדריכלי שמשלב מזרח ומערב. הכיפות והקשתות לקוחות מהאדריכלות המוסלמית וכך גם החצר הפנימית עם הבריכה שבמרכזה.
בחללים הפנימיים אזוורי תצוגה בטעם של פעם, עם ארונות תצוגה ישנים מעץ, בהם מוצגים ארכיאולוגים שלא יאומנו. שלטי ההכוונה כאן הן מילים חרוטות בקירות השיש, צבועות באדום. המילים כתובות בשלושת השפות: אנגלית, עברית וערבית, בפונט שנראה מעט מוזר היום, כמו גם המילים עצמן.
אני באתי לכאן הפעם בעיקר כדי לראות את התערוכה "רזי גן עדן". התערוכה, שמוצגת עד ה 2.4.22, סוקרת 100 שנים של קרמיקה ארמנית, החל מהמאה ה 16 באימפריה העותומנית ועד ימינו בירושלים. בתערוכה אפשר לראות עבודות יפיפיות מתקופות שונות, החל מדוגמאות אריחים מכיפת הסלע ועד עבודות חדשות של תלמדי בצלאל.
נהננו כמו תמיד מתחושה של קפיצה קטנה לחו"ל, בירושלים שאף פעם לא מאכזבת.
אם אתם כבר נוסעים לירושלים, אולי תרצו לקרוא עוד פוסטים בבלוג:
הגן הבוטני בירושלים
דרכי פסלים באזור ירושלים
6 מחשבות על “סופשבוע זוגי בירושלים – חדש, ישן ויותר ישן”
פוסט מלא קסם עם המלצות מצויינות.
ממש עשית לי חשק לעלות לירושלים לאיזה סוף שבוע זוגי.
תודה קרן, ממש כדאי. ירושלים זה תמיד קצת תחושה של חו"ל.
מקסים נועה!
שומרת לנו את ההמלצות לביקור הבא בירושלים.
שמחה שאהבת 🙂 מאחלת לך להשתמש בקרוב!
כמה כיף לחזור לירושלים או אולי לחזור בזמן באווירה ירושלמית. מקווה להגיע אליה שוב ממש בקרוב 😍🙌🏻
יאללה הביקור מתקרב 🙂