כמו שסיפרתי בפוסט הקודם על אתונה, הגענו לעיר מושלגת. באותו פוסט כתבתי בעיקר על המלונות המעוצבים שהיינו בהם, אבל בכל זאת למרות הקור העז והשלג יצאנו לפעמים גם החוצה.
שיעור היסטוריה
השמש החורפית הפציעה ואנחנו שמנו פעמינו אל אתר התיירות המרכזי באתונה, הלא היא גבעת האקרופוליס המתנשאת מעל העיר. מסתבר שביום חורפי ומושלג כמו שלנו, כדאי לבדוק אם האתר פתוח. אחרי השלג שירד, כשהשבילים מובילים מעלה חלקלקים עדיין, האתר היה סגור. אבל אל דאגה. עוד נשוב. כיוון שכך, ירדנו חזרה אל מוזיאון האקרופוליס שנמצא למרגלות הגבעה. בדיעבד זה היה מצוין מכיוון שהמוזיאון נותן רקע מצוין לביקור.
המוזיאון החדש שנפתח ב 2007 הוא מבנה מעניין בפני עצמו. המוזיאון נבנה כך שבחלקו הוא מרחף מעל הקרקע כדי לא לפגוע בממצאים ארכיאולוגים שנמצאים תחתיו. בקומת הקרקע, הרצפה שלעתים הופכת שקופה, חושפת את החפירות שמתחת. המוזיאון תוכנן כך שאור טבעי יוכל לחדור פנימה ולהאיר את המוצגים כפי שנראו בעבר, בדרך כלל בחוץ. בגלריות נמצאים ארכיאולוגים שזמינים לשאלות. אנחנו קיבלנו הסבר מארכיאולוגית נחמדה לגבי אופן הפקת הצבעים בהם נצבעו הפסלים. עוד ראינו סרט מרתק על המקדשים באקרופוליס וכל מה שעוללו להם בתקופות השונות, בעתות שלום ומלחמה, בכוונה ושלא בכוונה: הפגזות, השחתה וגניבות.
הקומה השלישית היא המרשימה ביותר ובה מעין שחזור של הפרתנון. עמודי האבן הוחלפו בעמודי מתכת הממוקמים בדיוק בסדר ובמרווחים של עמודי המקדש האמיתי ונותנים תחושה ממשית של קנה המידה. חבל שאי אפשר לעבור גם בפנים. הקומה מוקפת קירות זכוכית דרכם נשקפת גבעת הארקרופוליס עם הפרתנון ושאר אזורי העיר. ואיך אפשר בלי חנות המוזיאון – יצאנו עם כמה חוברות צביעה והדבקה של כל האלים והאלות.
עכשיו אחרי שקיבלנו קצת רקע הרבה יותר מעניין לעלות לאקרופוליס, וגם השלג כבר נמס. האקרופוליס = העיר הגבוהה, כשמה כן היא. העליה ברגל היא לא קלה אבל שווה כל רגע. הנוף של העיר הולך ונגלה ככל שמטפסים. כשמגיעים למעלה ומסתובבים בין המקדשים יש איזו תחושה של התרוממות נפש ויראה. תחושה של משהו גדול שהיה פה.
Anafiotika - כפר יווני באמצע העיר
בדרך למטה מהאקרופוליס, במורדות הצפון מזרחיים, נמצאת שכונת Anafiotika. השכונה נבנתה עבור עובדים שהגיעו מהאי Anafi כדי לעבוד בבניית הארמון של המלך אוטו המאה ה- 19. בהמשך הגיעו עוד עובדים מהאיים השונים לעבוד כנגרים, אמני שיש ועוד. השכונה נבנתה במסורת הארכיטקטורה הציקלידית , כדי להזכיר לדייריה את ביתם המקורי: בתים לבנים עם כתמי צבע כחולים בתריסים, בשערים ובתיבות הדואר. הרחובות צרים מאד, (בחלקם הצלחתי לעבור תוך שפשוף כתפיים בקירות) והמראה הוא של כפר יווני קטן באמצע העיר . הגשם מטפטף, המדרגות הלבנות הופכות חלקלקות, ועדשת המצלמה נרטבת.
בהמשך הירידה מתחלפים הקירות הלבנים בקירות גראפיטי צבעוניים. סבתא שרה תמיד אמרה לי שיש לי פרופיל יווני. אני מסתכלת ומנסה למצוא את עצמי בפרצופים שעל הקיר.
שוקו חם ב Little kook
באחד הערבים, תוך כדי שוטטות, הגענו אל אזור שלם מלא אורות מנצנצים. כך מצאנו במקרה את בית הקפה Little kook. בעצם מדובר במתחם שחולש על צומת רחובות קטנים ובו כמה בתי קפה תחת אותו שם. כשאנחנו הגענו בחורף כל המבנים היו מקושטים באורות צבעוניים מנצנצים, חלונות הראווה מקושטים באווירת כריסטמס חורפית. מחוץ לבית הקפה, חונה כרכרה מוארת ונוצצת. כנראה שסינדרלה בדיוק שותה שוקו בפנים. נכנסנו לתפוס את השולחן האחרון שהיה פנוי. גם בפנים עמוס קישוטים חורפיים והמלצריות לבושות שמלות מהאגדות. קצת קיטש אבל כיף. הקונספט של הדקורציה משתנה כל כמה חודשים. אחד הנושאים בתקופות אחרות למשל הוא קרקס. אזהרה: המנות פה ענקיות אז תזמינו בהתאם.
לפני סיום עוד המלצה אחת על מסעדה בשם Avocado. מסעדה צמחונית קטנה ומצוינת לא רחוק מכיכר סינטגמה. קל לפספס את הכניסה אז חפשו טוב. הכתובת היא Nikis 30.
אם עוד לא הזמנתם מלון באתונה, מוזמנים לקרוא פה על שני מלונות בעיצוב מאד מיוחד שהייתי בהם, או לבדוק את הרשימה של 10 מלונות מעוצבים באתונה.
